ברביעי בצהריים סופסוף הוא יצא לעבודה. אמנם חיכיתי מלא זמן לראות אותו אבל זה גם אינטנסיבי ואני לא רגילה אז שמחתי מאוד על כמה שעות הפוגה להירגע ולעשות מה שבא לי. וגם לא עישנתי מאז הצ׳ק אין בשני אז כבר בכלל הייתי על טורים.
הוא יצא ואני התארגנתי וירדתי לי לחצר של המלון. לעשן ולהיות בטלפון ולדבר עם חברות שלי. מה שבכל יום אני עושה בהרגשה רגילה כזאת אני עכשיו מתרגשת לקראתו.
אחרי חצי סיגריה בערך ראיתי אותו הולך אליי. עם חצי חיוך וכאילו ברוח טובה אומר לי שכחתי משהו בחדר, מי אמר לך שמותר לך לרדת לעשן?
לא הייתה לי ברירה המצב כבר היה בעייתי וגם הייתה לי סחרחורת קלה מהניקוטין אז כבר עניתי מי אמר לך שאני שואלת מישהו?
הוא הוריד לי סטירה בחוץ ככה בפומבי ועוד בחו״ל
(אני חושבת שמההפתעה או מהעלבון או מהבהלה שמישהו יראה יצא לי גיחוך.)
אבל זה עוד היה כיף כי זה היה נורא מחרמן. אחכ לא בכלל. הוא רק לקח לי את הטלפון והסיגריות ואמר לי תעלי לחדר. נתראה בערב.
