חזרנו מעוד טיול. הכרמל ירוק ופורח מאוד. באמת זה מרגש ומומלץ למי שאוהב. נגמר לי המקום בטלפון מרוב הפרחים שצילמתי. חשבתי אוה עבר בשלום. בשבוע שעבר רבנו ארבע פעמים. בחמישה חודשים רבנו יותר ממה שרבתי כל החיים עם גברים. ועדיין אני כבר ממוגנטת אליו. אפילו אמרתי לגברים אחרים לא לכתוב לי. גם אלה שאוהבים אותי ויש להם זין יפה מאוד וכבר כמה שנים יש לי קשר נחמד מאוד איתם. כי גם ככה הוא חושב שאני נימפומנית ואומר שרק עושים לי פוו ואני בעניין. אז מה אני צריכה עכשיו שיראה ששולחים לי תמונות של כל מיני זין לטלפון שלי. בקיצור, כל פעם אני נעלבת ממשהו שטותי. (לא נניח לשם השוואה מתמונות של כל מיני כוס ש(לא) נשלחות אליו). לי לא ככ אכפת להיעלב. שעה אחרי כבר עובר לי. רק שלו לא. ועד שזה לא עובר לו לא מתאים לו סקס. (נשבעת אני לא ממציאה את זה. כל הדברים האלה איכשהו נופלים עליי. כל הגברים בעולם מוכנים לזיין גם מהקבר ואני נופלת על המקרר הזה). אני בכלל גם מרוצה מזה. גם קצת מזה שמה שמעמיד לו זה לא חוסר הבטחון שלי. וגם כל החיים אני מתנהלת כמו רמבו. אז זה מוצא חן בעיניי שיוצא לי מולו הצד שנעלב. רק הקטע עם הסקס משגע אותי. אני לא יודעת איך לעשות שולם בלי זה.
לפני 5 שנים. 23 באפריל 2019 בשעה 9:04
