תראי קטני, שנינו יודעים כמה את מובכת מעצמך, ממה שהנפש והגוף שלך צריכים, ממה שגורם לך להיות רטובה ולרוץ לאונן באמצע יום עבודה. שנינו יודעים אילו משפטים אמרת בקול רם, בזמן שהיית מוקלטת, ועכשיו זה שמור אי שם. הכמיהות שלך ימוטטו אותך אם הן יצופו החוצה, אם העולם שמעבר לשנינו ידע איך את רוצה שאנקה אותך, או מה את רוצה לעשות לפני שאנקה אותך… מזלך שרק שנינו יודעים.
ומה הקטע? שזה הכי משפיל, כי את ככ בוגרת, מצליחה וחכמה במה שאת עושה בעולם של הגדולים והגדולות… דירה, עבודה, חיי חברה… אין בעולם הזה מקום לחיתול מלא בקקי שסגור הדוק עלייך, אין בעולם הזה מקום לזה שחותכים לך את האוכל ועושים ״פו״ שלא תקבלי כוויה, מאכילים אותך ומשכיבים אותך לישון.. בעולם של הגדולות, לבושה ולמבוכה שלך אין בכלל מקום ואז יש את העולם של שנינו, עולם שבו את לא גדולה, את לא יכולה להחליט דבר, העבודה שלך לא רלוונטית, הקריירה לא רלוונטית וגם חיי החברה לא. מה שחשוב פה זה שיחליפו לך חיתולי בזמן וישימו משחה, שיאכילו, שיוודאו שעשית פיפי לפני השינה. שתוכלי לזחול ולצחוק ולראות סרטים מצויירים ולהציק לדאדי ולצחקק כל היום. ומה יקרה אם הגדולות והגדולים יגלו שאני בוחר לך ביגוד? ורוד, חמוד ותינוקי? וחיתול לבן עם ציורים של חמודות? אם מישהו ישמע הקלטה שאת מתחננת שינקו את הטוסיק שלך ויחליפו לך חיתולי?
נסיכה יפה ומושלמת שלי שניזונה מהמבוכה ומההשפלה הזו, שבוחרים לה בגדים בהתאמה אישית, שיודעת איזה גהנום(♥️) של 15 דקות של דגדוגים היא עומדת לעבור, מלאכית שהולכת לספר לי את כל הסודות שלה כשאני מנקה אותה, היא לא יכולה להיות גדולה. היא לעולם לא תהיה גדולה. התפקיד שלי כדאדי, להשאיר אותה קטנה לנצח, בכל דרך אפשרית. ובייבי נסיכה יודעת, שאין לאן לברוח 🥰👼🏻
נמנום נעים, הילדה הכי יפה בעולם.