להתחיל את הבוקר עם תינוקי זועפת שיש לה פיפי ואין שירותים ליד, אין חיתולי עליה, מסביבה יש מלא גדולות שיצחקו עליה ולכן אסור לעשות פיפי בתחתונים ולכן אני אומר לה להתאפק, להיות ילדה טובה וחזקה ולחכות עד שתגיע לאסלה, כדי לעשות פיפי כמו ילדה גדולה - היא שולחת לי בתגובה ״תודה דאדי, אתה גאה בי שאני יודעת להתאפק?״ וישר אחרי זה ״טוב דאדי״ בקול מתוק של קטנה ואיך אפשר לא לתת לה פרס על זה, לא למעוך אותה בחיבוק מוחץ על זה שהיא התאפקה ואחרי מס דקות שלחה לי הודעה שהיא עשתה כמו שצריך. כזו טובה, מצויינת , הכי טובה ביקום, איזו קטנה טובה 👼🏻 את הפרס היא תקבל, יש כבר רעיון שלם, המון תכנון וציוד מוכן לפעולה, מהדברים הקטנים ועד הגדולים… כי אני רוצה לברוא לה עולם מושלם, תינוקיה פרטית רק לה, תינוקת כלואה בה לנצח.
רק חבל שהיא שכחה לעשות משהו קטן שהייתה אמורה לעשות עד 8:30, ועכשיו זה יוסיף לה קצת לעונש הדגדוגים שהיא קיבלה ומתה מפחד ממנו… אוי מסכנוני קטני ♥️
(כיף לעבוד ככה, הא?)