תראו, שור מדבר!

אנרגיה כחולה.

פעם ראשונה.
זה קרה לפני 4 שנים בערך, כשפגשתי בפעם הראשונה את האנרגיה הכחולה שלי. זה קרה במסיבת טראנס, ביום כיפור. זו היתה הפעם הראשונה בחיי שהייתי במסיבת טראנס, האנרגיות היו בלתי מוסברות. בשלב מסויים של הלילה היא הגיעה, קרירה ונעימה, כחולה שכזו. פתאום הגוף שלי איבד תחושה כמעט לגמרי, הרגשתי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה, שאני הכי חזק בעולם, שאין שום דבר שיכול לעצור אותי. אני זוכר את עצמי עומד ליד הרמקולים הענקיים, מניח עליהם ידיים ומדבר עם חבר, מדבר בשקט, לא שומע בכלל את המוזיקה המטורפת שפורצת מתחת לידי, רק מרגיש את הבאסים מרעידים את הגוף. הרגשתי הכי מדהים בעולם אבל אז הייתי משוכנע שזה בגלל מה שלקחתי לפני כן.

פעם שנייה.
זה קרה בתקופה בה רצתי. יצאתי לריצה ארוכה, בשלב מסויים עליתי עליה קשה ומפרכת. הגעתי למעלה באפיסת כוחות אבל המשכתי לרוץ (אני אף פעם לא מפסיק דברים באמצע) רצתי לאט בירידה, מנסה להחזיר את האוויר לריאות כשהיא הגיעה שוב, האנרגיה הכחולה שלי. אותה תחושה קרירה, חצי ריחוף שכזה, בבת אחת הגוף מרגיש חזק, מהיר, בלתי מנוצח. הנפש חוברת אליו בהתרגשות, "אתה יכול להמשיך כך לנצח" היא מזמרת לו והוא רץ ורץ ורץ...
ביום ההוא הבנתי שהאנרגיה הכחולה שלי היא בחלקה נפשית ובחלקה פיזית, אבל ללא ספק אפשר להגיע אליה בלי עזרים כימיים.

פעם שלישית.
לפני כמה חודשים יצאתי לרכיבה על האופניים לבד. במהלך הדרך סחטתי מהגוף כל מה שיש לו, וקצת יותר. ושוב היא הגיעה, קרירה ונעימה, התחלתי להבין שברגע שאני מביא את עצמי פיזית לקושי עצום ובו זמנית נפשית לריקון מוחלט היא מגיעה. זה לא קל אבל זה אפשרי.

פעם רביעית.
בסשן. מצחיק עד כמה ניסיתי למצוא אותה בסשנים ולא מצאתי. נתקלתי בכל מיני תחושות, כאלה ואחרות. חלקן אפילו דומות נורא אבל לא כמוה. לפני כמה שבועות חלינו שנינו, ההורים שלה לקחו את הילדים ובמשך יומיים שנינו סרחנו במיטה כמו זוג חולים סופניים.
ביום השלישי השתפרנו קצת ובאותו ערב היא עשתה לי סשן לא צפוי וקטלני במיוחד. הגוף היה עדיין חלש מאוד מהמחלה ועמוס אנטיביוטיקה (כך הגדרתי אותו לעצמי - סשן אנטיביוטיקה) ומשום מקום כהרגלה הופיעה האנרגיה הכחולה שלי ושטפה אותי כמו נהר קר, מצנן, מעורר, ממכר.

אתמול נתקלתי שוב באיזה טוויסט שלה. לא ממש הדבר האמיתי אבל זרזיפים כחולים שהצליחו להרים אותי די גבוה. אולי זה היה הניגוד של החום הנורא בחדר והקרח שהונח על גופי הלוהט. אולי זה היה בגלל החושך שנכפה על עיני ועזר לי להשתחרר יותר. ואולי אני פשוט לא אבין לעולם למה היא באה.
אולי זה היופי שבה...