בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

רוך וקושי

מחשבת קיצי לאחור - אבל
הארדקור
לפני 6 שנים. 9 ביוני 2018 בשעה 19:34

בלילה הזה הייתי בובה ממוכנת
ופניתי ימינה ושמאלה, לכל העברים,
ונפלתי אפיים ארצה ונישברתי לשברים
וניסו לאחות את שברי ביד מאומנת.

ואחר כך שבתי להיות בובה מתוקנת
וכל מנהגי היה שקול וצייתני,
אולם אז כבר הייתי בובה מסוג שני
כמו זמורה חבולה שהיא עוד אחוזה בקנוקנת.

ואחר כך הלכתי לרקוד בנשף המחולות
אך הניחו אותי בחברת חתולים וכלבים
ואלו כל צעדי היו מדודים וקצובים.

והיה לי שיער זהב ועיניים כחולות
והיתה לי שימלה מצבע פרחים שבגן
והיה לי כובע של קש עם קישוט דובדבן.

 

(דליה רביקוביץ')

לפני 6 שנים. 9 ביוני 2018 בשעה 18:00

ומה הלכתי לבקש לי שמה

בשביל השחור מגרניט ישנה

 

את העורבים

את המשענת

את החצץ

והבינה

 

לא היתה לי צידה לדרך

לא היתה לי תשובה

היה לי דגיג אחד של כסף

שעבר שם שקוף בלתי מורגש

ומורגש בעוצמה שהרעידה קירות

 

ויצאתי למסע לאסוף מטבעות של שמש

לקבל תשובות שאינם

ואני צועדת כבר כברת דרך

והשביל מתעקל לו 

והלילה נדם.

 

ובשעות של בדידות

עת דיממתי אז חרש

בספינתי הטרופה עת כתבתי בדם

לא ידעתי לאן ומדוע זה חרש

היה זה קולי שנדם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 9 ביוני 2018 בשעה 17:41

לו היית ספן 

ולי היתה אוניה

הייתי מפליגה בימה שלך בלילה

והיתי עבורך מגדלור

ואתה עבורי לוויתן

 

לו היית נמל או עוגן

ולי היתה תעוזה

הייתי מחכה לך עם פרורי זיכרונות 

מוכתמים בחול ים

 

לו היית צפירה בודדת

בליל

הייתי האוזן היחידה עבורך

זו שתשמע את טירוף ספינותך

ותנכיח בגלי שמעיתה

אותך.

 

לו היית...אבל איפה אתה?

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 9 ביוני 2018 בשעה 17:36

כי יותר משאני רואה את הכאב

אני רואה את הפחד

ואין משהו ששנוא עלי יותר מאנשים פחדנים

שבמקום להתמודד הם זזים. 

בעיקר שמודעות היא לא תמיד תירוץ. 

 

ועזבו אותי עכשיו מהדחקה אין לי כח גם לזה..

כמעט תמיד בסופו של דבר ווסקי בא הרבה יותר טוב.

 

הייתי אומרת לחיים... אבל נו אתם יודעים ... רק בערך 

 

 

 

לפני 6 שנים. 30 במאי 2018 בשעה 11:35

ופעם הזאת שהגעת

הריח שלך היה בשכבות

 

שכבה של בושם - חצי שקופה

ומתחת הריח הלא מוכר והמוכר כל כך שלך

אני יודעת שהרחתי סיגריה

למרות שאמרת שלא

 

אני יודעת שההייתי איתך שם

ריח של הדחקות

הוא ריח שאי אפשר למחוק

גם לא בעשרות הזלפות מהבושם היקר שלך

כמו הצל שהזיכרון שלך מטפטף על הקירות שלי. 

 

כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 22 במאי 2018 בשעה 19:46

נורא שואפת להיות אושיית אינסטה רותחת 

או לפחות קולו של הדור

או סתם קול

או סתם להיות

או שלא

לפני 6 שנים. 22 במאי 2018 בשעה 19:33

אם הבן ארבע וחצי רץ לי ערום בבית

ואני כזה פתאום חושבת 

שיחסית יש לו ממש גדול (יחסית נו) 

זה אומר שעברתי גבול?

או שהוא מסודר בחיים?

 

(גם בלונדני וכנראה יהיה טייס) 

 

 

לפני 6 שנים. 22 במאי 2018 בשעה 19:29

"לפעמים כשאתה מסתכל לתוך התימהון הוא מסתכל עליך בחזרה" 

לפני 6 שנים. 21 במאי 2018 בשעה 7:38

לפעמים אני נופלת 

נפילות ארכות 

 

נפילות חדות כמו שאליס צונחת 

כשהיא עוברת מעולם הילדות התמים והמוגן שלה 

לגיל ההתבגרות הנוקשה והקיים

 

וכשאני נופלת אני תמיד מופתעת מחדש 

מהמשך של הנפילה 

 

אני תמיד מצפה לפגוע בקרקע

כדי שמשהו יעצור את הנפילה הזו 

 

אבל אני רק נופלת עוד ועוד

ואם אני נעצרת זה ככ במקרה

שזה בכלל לא מורגש

 

נפלתם פעם בלי לעצור?

עצרתם פעם בלי להרגיש?

 

זה תמיד מפתיע אותי  מחדש. 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 6 שנים. 20 במאי 2018 בשעה 21:36

תגידי איך אמרת שקוראים לך?

 

טוב טוב אז אני יגיד

ואני יבוא 

ויקח אותך

 

* לא יאומן שקוראים לך אורן...