ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני חודש. שישי, 4 באוקטובר 2019, בשעה 16:03

&: את שמה לב איך תמיד את מרשה לעצמך כשאת רחוקה ממני?
אני בקפיטריה עם חברה, עוזרת לה לתרגם מאמר, קוראת את ההודעה ומחייכת לעצמי חיוך ניצחון קטן. סוג של אהבתי אותו, אהבתי למתוח את הגבולות איתו, אהבתי/שנאתי את מה שיצא ממני כאשר אני איתו.
&: לצערך, אני רחוקה מכדי שתוכל לא להרשות לי.
&: חושבת?
&: בטוחה.
&: אני סופר עד 3 ואת יורדת על ארבע.
&: חחחחח, בסדרררר, מה אתה רציני? בוא תגיד לי גם לנבוח מול כולם.
&: רעיון נחמד.
&: ממש מצחיק.
&: 1
&: נו באמת, אני באמצע תירגום מאמר.
&: ואתה מכיר את $#@, היא סתומה, היא מסוגלת לגמגם מול המרצה.
&: נווו די.
&: 2
&: אתה לא שפוי, אני בחוץ אומרת לך.
&: די תפסיק.
&: טוב רגעעעע
לוקחת את התיק, משאירה את הקפה ביחד עם המאמר והפרצוף המדוכא של חברה שלי ופותחת בספרינט בחיפוש אחר כיתה פנויה.
&: 3. ארצה. 

אני על ארבע (יותר נכון על שש אבל אתם מבינים את כוונתי), באמצע כיתה שוממת, עצבנית ומתפללת שלא יכנס סטודנט אובד ויראה אותי על הרצפה ללא תירוץ מתקבל על הדעת.

הלב שלי דוהר ואני כועסת שהייתה לו את החוצפה והתעוזה להוריד אותי לרצפה באמצע יום לימודים, אני כועסת שלא נשארתי עם ידי על העליונה ואני כועסת עד כמה אני פתטית שהדבר מרטיב ומעורר וגורם לי לתחושה טובה.

&: 

&:

&: אתה מעצבן.

&:

&: סליחה נו.

&: את מתה עליי ואת מתה על כל דבר שאני עושה לך.

&: לא נכון.

&: מה אמרת?

&:

&: כלום.

&: אופפפפפ.

&: את יכולה לאונן ולחזור לחברה שלך, סמסי לי אחרי השיעור. 

ותחושת הפתטיות מזדחלת לי עמוק עמוק לתוך הדם, אני יכולה לאונן.. תודה באמת.. מזה יכולה? מזה יכולה? נראה לו שהוא עושה לי טובה?? 

ועם כוח רצון של יונה, מאוננת וחוזרת לחברה, רגועה (בערך) ושולחת לו שלל אימוג'ים של חיות (כן כן, בעלי חיים, בדיחה פרטית)..

 

 

 

...זה היה מלפני כמה שנים, מבלי לדעת שיש דבר כזה שנקרא עולם שליטה, bdsm או כלוב או שולטים ונשלטים.. 

 

 

 

לפני חודש. שבת, 21 בספטמבר 2019, בשעה 11:04

יושבות, מדברות, מרכלות ואיכשהו, כמו תמיד מגיעות לדבר על סקס. 

ושאלתנו לערב זה: מה הדבר הפרוע ביותר שעשיתן. 

קללללל, לא?

(לא)

חברה 1: תגידו מה אתן רציניות? אנחנו מזדיינים כמה פעמים!!! בשבוע (🤦‍♀️).

חברה 2: שכבנו במיטה של ההורים שלו, ביום הלווייה של סבתא שלו, כשההורים בסלון! (פומביות, הגרסה הצנועה).

חברה 3: הבת שלי מצאה את הויברטור שקנינו, אמרתי לה שזה בייביליס.

אוקיי.. ו.. ספרי ספריי, יש עתיד. 

חברה 3: וזהו. 

חברה 4: ...

חברה 3: אה! וראינו סרט פורנו ביחד במחשב הנייד, והבת שלי מצאה בו למחרת קונדום, אמרתי לה שזה בלון. (אין עתיד, יש אולי חוסן).

חברה 4: צאי מהבית, אני איפה לא מזדיינת? בחורשה, באוטו, בשירותים...

לבינתיים כחש: מה לספר, מה אפשר לספר, מה יישמע בסדר? אולי קשירות? הצלפות? חניקות? זה נשמע עוד בסביר לא?

חברה 4: אה, גם על השולחן הזדיינתי.

כחש: נייססס, אני הייתי שולחן.

שקט,

ואז מפל של צחוק.

וכולן צוחקות, גם אני צוחקת.

וכולן: איזה כחש מסטולה, מה לקחת מה.

ואני צוחקת ובוכה בלב. אולי יהיה מזל עם החברות האחרות.

🤦‍♀️

 

 

לפני חודשיים. רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 17:47

ועד לספר לך שירדתי 4 ק"ג מבלי לשים לב? 

לפני חודשיים. שלישי, 3 בספטמבר 2019, בשעה 15:26

אני עומדת ומשקיפה על הים, בוחנת את האינסופיות שבו.

אני נושמת ולשנייה מצליחה להירגע ולנשום, לנשום באמת.

הים שקט, חף מאנשים בזכות היותו חוף לא מוגדר. אפשר למספר רגעים להאמין כאילו אני וחברותיי הן היחידות הקיימות בעולם. זה נחמד.

אני שונה מהרגלי, לא חושבת וקודחת כשגרה אלא עסוקה רק בתחושה. 

ולראשונה, אחרי מספר שבועות אני מסתכלת על הדרך קדימה, נוצרת את מה שהיה: הטוב, הרע והמעציב ואומרת תודה, תודה על הכל.

עכשיו זה הזמן שלי, אני מגלה את מי שאני, על כל הצדדים שבי, נראה מה צופן לי ההמשך. 

 

 

"כחש, סתובבי, תמונה" 

לא התחשק לי להפנות אליהן את פניי, רציתי להישאר בנוף הדומם אבל.. הרגשתי טוב, לראשונה מזה זמן מה אז אמרתי לצלם אותי ככה, תמונת גב. 

 

לפני חודשיים. שני, 12 באוגוסט 2019, בשעה 18:58

היא הכירה אותו כאשר הייתה קטנה וככחש לייעודה.

היא הכירה אותו כאשר היא רק התחילה להכיר את עצמה.

היא הכירה אותו וכבר לא צעדה לבד במסע.

הוא איפשר לה להכיר אותו, הוא איפשר לה להכיר את עצמה.

הוא לימד אותה מה רצונו ביחד וממול לרצונה.

הוא לקח אותה וביחד הם עלו אל ההר, אך איפשהו בדרך הוא הרפה את ידיו.

בדרך היא ראתה את עצמה, חצי מול חצי, שחור מול לבן.

וממש לפני ההגעה אל ראש ההר, הם עצרו לנוח ואוויר פתאום נכנס לה למוחה.

במנוחה היא הרגישה איך רגליה כושלות, איך היא לא מצליחה ללכת בשביל הצהוב.

היא אחזה בידו חזק, ניסתה להתרומם, ניסתה להמשיך אך זהו לא הדרך, אולי בשבילו אבל לא בשבילה.

היא שלפה את ציפורניה, לא הייתה מוכנה לוותר רגע לפני ההגעה, לא בשביל זה היא נלחמה עד עכשיו. לא בשביל זה היא חטאה בחטא האהבה.

היא הסתכלה עליו, לא מוכנה לעזוב, אבל.. מה עושים כאשר הדרך אינה אותה דרך ויש דרך שונה בשבילו ודרך אחרת, לא נודעת בשבילה..

 

סגור.

 

 

 

לפני 3 חודשים. שלישי, 6 באוגוסט 2019, בשעה 11:26

לאחרונה אנחנו לא יוצאים כל כך הרבה, אנחנו (או יותר נכון אני) עסוקה בבירור דרך המסע שלי ואני לא כהרגלי, לא כחש הצייתנית והמתמסרת באופן מלא. שונאת את זה, שונאת את תחושת הבלבול וחוסר השלמות.
החלטת שאנחנו יוצאים להתאוורר, שום שוט ושום חניקה או הכאה יהיו מעורבים, וינטלציה חופשית לגמרי.
לבשתי את שמלת המיני השחורה, ללא תחתון וללא חזייה וכמובן הסניקרס הלבנות שלי. מסתכלת על עצמי במראה, אוהבת איך הישבן בולט כאפרסק מושלם ואיך החזה עומד ומבצבץ, זונה מושלמת.
אנחנו הולכים ברגל למסעדה, שלובים יד ביד ולמספר רגעים מצליחה להנות מהשקט שבהרגשה. בהגיענו למסעדה, מכריזה בקול תרועה "אני גוועת" (אני לחלוטין לא מאלה ששבעות מסלט עם תוספת אדמה), אתה מחייך.. אוהבת כשאתה מחייך, מתיישבים ומחכים.
&:למה אנחנו מחכים? בוא נזמין.
&: כמה דק', × אמור להצטרף.
מה? ממתי אתה מצרף מרצונך אנשים לתוך הזמן שלנו?
רציתי לומר לו את זה אבל ידעתי מה יהיו התוצאות אז פשוט עניתי..
&:טוב.
לא מספיק שחבר הזה שלו הגיע באיחור של 10 דק', הוא הגיע כנראה מיום עבודה, עיגולי זיעה על המצח, ידיים שחורות כנראה מהעבודה שלו כמשחיז גופות שזו האופציה היחידה שיכולה להסביר את הריח המזעזע שיצא ממנו.
האוכל מגיע, אני מתעסקת בפלאפון שלי והם מדברים על הבחירות כאשר החבר מצהיר לפתע
&: תגיד, איך זה שאתה תמיד משיג שרמוטות כאלה יפות?
הלם.
מסתכלת עליו עם עיניים פעורות, מסתכלת על אדוני ושוב מסתכלת עליו ונשבעת שכוס השתייה הייתה בידי כבר בהיכון לשפוך עליו את התכולה.
&: היא, היא בסדר היא.
בסדר??? אני פותחת עיניים ומוכנה להתחיל לשאוג כאשר אדוני מביט בי במבטו המפחיד ואני חוזרת למקומי, נותנת להם לדבר עליי כאילו אני לא שם ואני כועסת ואני פגועה.
&: רק בסדר? תראה את הציצי.
&: חכה שתראה את התחת. כחש, קומי.
התגובה האוטומטית שלי הייתה לצחוק אך כשתי שניות לתוך הצחוק עיני קלטו את התגובה שלו ולכן בחוסר חשק מופגן, קמתי ושילבתי את ידיי.
&: תסתובבי.
מסתובבת.
&: ידיים לצדדים.
שומטת את ידיי ונאבקת בדמעות שרוצות לצאת.
החבר הדפוק הזה שלו רק פולט נחירות של הלם ואני לא יודעת מי מהם מישש ותפס את ישבני בחוזקה אך החבר הכריז
&: זה, זה תחת מושלם זה.
אני חוזרת למקומי ואני כבר לא איתם, אני נכנסת עמוק עמוק לתוך הכעס שלי ומחכה לרגע שנהיה לבד בשביל להוציא הכל.
הם ממשיכים לדבר ואני רציתי להתפנות או לברוח, לא יודעת, בדרך כלל אני מבקשת אישור מאדוני להתפנות אבל באותו רגע לא הייתי מסוגלת לכן ישר קמתי בציפייה שהחבר המסריח שלו יפנה לי את הדרך אבל הוא המשיך לשבת.
&: נו, אפשר לעבור??
&: תעברי, אני לא מונע ממך.
אני מנסה לצאת ולעבור דרכו כאשר הוא מושיב אותי עליו ומרגישה את הזין שלו (איכס).
אני מסתכלת על אדוני בתחינה שיעשה משהו, לא תמיד אמרת שכל עוד אני שלך שום גבר לא ייגע בי??
אבל אדוני יושב, מסתכל ואף מגחך.
אני מרגישה איך הוא מזיז את הזין עליי ועולה בי תחושת בחילה. אני מתנתקת ממנו, קמה ואומרת שהולכת לשירותים.
אחרי דקות ארוכות בהן התלבטתי אם ואיך לחזור, אני שבה אליהם בכוונה לדרוש ממנו שיקום וכך ייתן לי לעבור.
אני מגיעה, אדוני אומר לי לא לשבת.
&: אתה בטוח שזה בסדר מצדך?
&: כן.
&: בלי מכות אחר כך.
&: עליי.
&: משהו שיפריע לך?
&: בלי תחת.
&: יאללה אחי, נדבר.
אדוני פונה אליי ומסביר לי שיש מסמכים שהוא רוצה שאביא לו ממנו ושאלווה את החבר שלו למכונית. החבר קם והוא כבר לא מנסה להיראות עדין, הוא נוגע באצבעו ועובר על המחשוף שלי. אני מתנתקת ממנו ונצמדת לאדוני, מחבקת אותו חזק רק בשביל שינתק אותי ממנו וילחש לי באוזן
&: רצית להרגיש זונה לא?
ואני קמה, לא יודעת מה אני מרגישה, אם אני בכלל מרגישה. משלימה עם מה שקורה ונותנת לחבר להיצמד אליי עם הבליטה במכנסיים.
ואני הולכת ומסובבת את ראשי ואדוני לא מסתכל לכיווני.
ממשיכה ללכת ומנסה לנסות להסתכל עליו שוב כאשר לפתע החבר מושך את ידי בחוזקה, חושף את שדיי ומוליך אותי לכיוון האוטו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואז התעוררתי.

 

 

 

לפני 3 חודשים. שני, 29 ביולי 2019, בשעה 16:22

לפני 3 חודשים. ראשון, 14 ביולי 2019, בשעה 18:01

בוקר יום ראשון טיפוסי, נכנסת לסניף המקומי של שופרסל, מחפשת לי בקבוק שוקו לרווייה. אני עם אוזניות ללא מוזיקה מתנגנת ומרכיבה משקפי שמש בתוך מבנה סגור כך שהמסר הוא ישיר וברור: לא להתקרב ולא לדבר איתי. רגע לפני הגעתי למחלקת החלב, רואה מבעד לעדשות המשקפיים מישהי, לא יודעת בדיוק למה אבל סקרנותי התעוררה לגביה.

בעוד שאני מסתכלת עליה כאחרונת המציצניות, היא ערכה קניות כאשר היא עם שיער אסוף, חצאית וגופייה רופפת  ונראתה סובלת: כל רגע נגעה בכתפייה של הגופייה, מתפתלת, נאנחת, חורקת שיניים, עוד שנייה מתייפחת. או מתעלפת. בחצי הדרך אליה אותה אחת התכופפה ונגעה בכתפיות הגופייה ואז ראיתי, אז קלטתי, יש לה קליפס על הפטמה!

אני לא יודעת אם כמו לכלבים, גם לכלבות יש רדארים משל עצמן, כך שהן מסוגלות לקלוט שעוד כלבה נמצאת בסביבתן אבל בעוד ששאר הקונים היו נראים אדישים לסבלה, אני כאילו שכחתי שנמצאת בעיצומו של בוקר יום ראשון וכאילו קיבלתי מיקס של שלל צבעים ישר לווריד הסתובבתי כילדה התרה אחרי ממתק אהוב ומסתכלת ובוחנת אותה ותנו לי לומר לכם, הרגע בו קיבלה הודעה מסוימת ופלטה אנחת כאב הייתה איומה במדהימותה. 

התחלתי לתהות באיזה סוג קליפס מדובר, לשיער או אלה הקשיחים, הכואבים לצרכי משרד (הלוואי שזה הסוג השני).

כמה זמן היא עם הקליפס המדובר? 

האם זה עונש או משימה?

האם זה כואב לה? כמה זה כואב לה?

האם מדובר בקליפס אחד או אחד לכל פטמה?

אני קולטת אותה סובלת וזה מייחם לי את המוח ושולח רטטים בלתי פוסקים למוח למטה. 

ביציאה, אני כבר לוגמת מהשוקו ורואה אותה מרימה את השקיות מהעגלה, מדדה בקושי וכך הלכה לה.. בלי לדעת שהבוקר ביום ראשון כבר לא היה עגמומי כל כך, הודות לקליפס אחד בלבד. 

 

 

ובדרכי הביתה, מסתכלת על הקליפס החלשלוש שלי ואומרת שהוא בטח לא יכול להזיק בכלל, או אולי קצת...? 

 

לפני 4 חודשים. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 12:52

כשאת במעצר מיטה

ומתגעגעת 

לפני 4 חודשים. ראשון, 7 ביולי 2019, בשעה 17:25

שום כדורי פלא, ניקוי רעלים, דיאטת צום או שטות אחרת לא יעזרו לך לסתום את הפה בדרך ליעד המשקלי הנכסף כמו שהאדון שלך, (האדון לו ברוב טיפשותך חפרת לו על כישלונותייך לסרב לגיחה לג'ט לק ב2 בלילה עם חברים שלך) רואה לנכון באמצע הזיון שלו אותך ובאמצע שהזין שלו עמוק עמוק בתוכך שאת בטוחה שהזין עבר את הרחם לצבוט אותך בקפלי השומן במותן ולשיר לך "שמנה לי חביבה".

 

אין.. השיטה שלו עובדת. 

 

 

#ואני בכלל לא מפנטזת על תמונת שכבות הפנקייק במילוי נוטלה ושברי פקאן שתייגו אותי בה. בכלל לא.. ממש לא..