ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני שבוע. שני, 12 באוגוסט 2019, בשעה 18:58

היא הכירה אותו כאשר הייתה קטנה וככחש לייעודה.

היא הכירה אותו כאשר היא רק התחילה להכיר את עצמה.

היא הכירה אותו וכבר לא צעדה לבד במסע.

הוא איפשר לה להכיר אותו, הוא איפשר לה להכיר את עצמה.

הוא לימד אותה מה רצונו ביחד וממול לרצונה.

הוא לקח אותה וביחד הם עלו אל ההר, אך איפשהו בדרך הוא הרפה את ידיו.

בדרך היא ראתה את עצמה, חצי מול חצי, שחור מול לבן.

וממש לפני ההגעה אל ראש ההר, הם עצרו לנוח ואוויר פתאום נכנס לה למוחה.

במנוחה היא הרגישה איך רגליה כושלות, איך היא לא מצליחה ללכת בשביל הצהוב.

היא אחזה בידו חזק, ניסתה להתרומם, ניסתה להמשיך אך זהו לא הדרך, אולי בשבילו אבל לא בשבילה.

היא שלפה את ציפורניה, לא הייתה מוכנה לוותר רגע לפני ההגעה, לא בשביל זה היא נלחמה עד עכשיו. לא בשביל זה היא חטאה בחטא האהבה.

היא הסתכלה עליו, לא מוכנה לעזוב, אבל.. מה עושים כאשר הדרך אינה אותה דרך ויש דרך שונה בשבילו ודרך אחרת, לא נודעת בשבילה..

 

סגור.

 

 

 

לפני שבועיים. שלישי, 6 באוגוסט 2019, בשעה 11:26

לאחרונה אנחנו לא יוצאים כל כך הרבה, אנחנו (או יותר נכון אני) עסוקה בבירור דרך המסע שלי ואני לא כהרגלי, לא כחש הצייתנית והמתמסרת באופן מלא. שונאת את זה, שונאת את תחושת הבלבול וחוסר השלמות.
החלטת שאנחנו יוצאים להתאוורר, שום שוט ושום חניקה או הכאה יהיו מעורבים, וינטלציה חופשית לגמרי.
לבשתי את שמלת המיני השחורה, ללא תחתון וללא חזייה וכמובן הסניקרס הלבנות שלי. מסתכלת על עצמי במראה, אוהבת איך הישבן בולט כאפרסק מושלם ואיך החזה עומד ומבצבץ, זונה מושלמת.
אנחנו הולכים ברגל למסעדה, שלובים יד ביד ולמספר רגעים מצליחה להנות מהשקט שבהרגשה. בהגיענו למסעדה, מכריזה בקול תרועה "אני גוועת" (אני לחלוטין לא מאלה ששבעות מסלט עם תוספת אדמה), אתה מחייך.. אוהבת כשאתה מחייך, מתיישבים ומחכים.
&:למה אנחנו מחכים? בוא נזמין.
&: כמה דק', × אמור להצטרף.
מה? ממתי אתה מצרף מרצונך אנשים לתוך הזמן שלנו?
רציתי לומר לו את זה אבל ידעתי מה יהיו התוצאות אז פשוט עניתי..
&:טוב.
לא מספיק שחבר הזה שלו הגיע באיחור של 10 דק', הוא הגיע כנראה מיום עבודה, עיגולי זיעה על המצח, ידיים שחורות כנראה מהעבודה שלו כמשחיז גופות שזו האופציה היחידה שיכולה להסביר את הריח המזעזע שיצא ממנו.
האוכל מגיע, אני מתעסקת בפלאפון שלי והם מדברים על הבחירות כאשר החבר מצהיר לפתע
&: תגיד, איך זה שאתה תמיד משיג שרמוטות כאלה יפות?
הלם.
מסתכלת עליו עם עיניים פעורות, מסתכלת על אדוני ושוב מסתכלת עליו ונשבעת שכוס השתייה הייתה בידי כבר בהיכון לשפוך עליו את התכולה.
&: היא, היא בסדר היא.
בסדר??? אני פותחת עיניים ומוכנה להתחיל לשאוג כאשר אדוני מביט בי במבטו המפחיד ואני חוזרת למקומי, נותנת להם לדבר עליי כאילו אני לא שם ואני כועסת ואני פגועה.
&: רק בסדר? תראה את הציצי.
&: חכה שתראה את התחת. כחש, קומי.
התגובה האוטומטית שלי הייתה לצחוק אך כשתי שניות לתוך הצחוק עיני קלטו את התגובה שלו ולכן בחוסר חשק מופגן, קמתי ושילבתי את ידיי.
&: תסתובבי.
מסתובבת.
&: ידיים לצדדים.
שומטת את ידיי ונאבקת בדמעות שרוצות לצאת.
החבר הדפוק הזה שלו רק פולט נחירות של הלם ואני לא יודעת מי מהם מישש ותפס את ישבני בחוזקה אך החבר הכריז
&: זה, זה תחת מושלם זה.
אני חוזרת למקומי ואני כבר לא איתם, אני נכנסת עמוק עמוק לתוך הכעס שלי ומחכה לרגע שנהיה לבד בשביל להוציא הכל.
הם ממשיכים לדבר ואני רציתי להתפנות או לברוח, לא יודעת, בדרך כלל אני מבקשת אישור מאדוני להתפנות אבל באותו רגע לא הייתי מסוגלת לכן ישר קמתי בציפייה שהחבר המסריח שלו יפנה לי את הדרך אבל הוא המשיך לשבת.
&: נו, אפשר לעבור??
&: תעברי, אני לא מונע ממך.
אני מנסה לצאת ולעבור דרכו כאשר הוא מושיב אותי עליו ומרגישה את הזין שלו (איכס).
אני מסתכלת על אדוני בתחינה שיעשה משהו, לא תמיד אמרת שכל עוד אני שלך שום גבר לא ייגע בי??
אבל אדוני יושב, מסתכל ואף מגחך.
אני מרגישה איך הוא מזיז את הזין עליי ועולה בי תחושת בחילה. אני מתנתקת ממנו, קמה ואומרת שהולכת לשירותים.
אחרי דקות ארוכות בהן התלבטתי אם ואיך לחזור, אני שבה אליהם בכוונה לדרוש ממנו שיקום וכך ייתן לי לעבור.
אני מגיעה, אדוני אומר לי לא לשבת.
&: אתה בטוח שזה בסדר מצדך?
&: כן.
&: בלי מכות אחר כך.
&: עליי.
&: משהו שיפריע לך?
&: בלי תחת.
&: יאללה אחי, נדבר.
אדוני פונה אליי ומסביר לי שיש מסמכים שהוא רוצה שאביא לו ממנו ושאלווה את החבר שלו למכונית. החבר קם והוא כבר לא מנסה להיראות עדין, הוא נוגע באצבעו ועובר על המחשוף שלי. אני מתנתקת ממנו ונצמדת לאדוני, מחבקת אותו חזק רק בשביל שינתק אותי ממנו וילחש לי באוזן
&: רצית להרגיש זונה לא?
ואני קמה, לא יודעת מה אני מרגישה, אם אני בכלל מרגישה. משלימה עם מה שקורה ונותנת לחבר להיצמד אליי עם הבליטה במכנסיים.
ואני הולכת ומסובבת את ראשי ואדוני לא מסתכל לכיווני.
ממשיכה ללכת ומנסה לנסות להסתכל עליו שוב כאשר לפתע החבר מושך את ידי בחוזקה, חושף את שדיי ומוליך אותי לכיוון האוטו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואז התעוררתי.

 

 

 

לפני 3 שבועות. שני, 29 ביולי 2019, בשעה 16:22

לפני חודש. ראשון, 14 ביולי 2019, בשעה 18:01

בוקר יום ראשון טיפוסי, נכנסת לסניף המקומי של שופרסל, מחפשת לי בקבוק שוקו לרווייה. אני עם אוזניות ללא מוזיקה מתנגנת ומרכיבה משקפי שמש בתוך מבנה סגור כך שהמסר הוא ישיר וברור: לא להתקרב ולא לדבר איתי. רגע לפני הגעתי למחלקת החלב, רואה מבעד לעדשות המשקפיים מישהי, לא יודעת בדיוק למה אבל סקרנותי התעוררה לגביה.

בעוד שאני מסתכלת עליה כאחרונת המציצניות, היא ערכה קניות כאשר היא עם שיער אסוף, חצאית וגופייה רופפת  ונראתה סובלת: כל רגע נגעה בכתפייה של הגופייה, מתפתלת, נאנחת, חורקת שיניים, עוד שנייה מתייפחת. או מתעלפת. בחצי הדרך אליה אותה אחת התכופפה ונגעה בכתפיות הגופייה ואז ראיתי, אז קלטתי, יש לה קליפס על הפטמה!

אני לא יודעת אם כמו לכלבים, גם לכלבות יש רדארים משל עצמן, כך שהן מסוגלות לקלוט שעוד כלבה נמצאת בסביבתן אבל בעוד ששאר הקונים היו נראים אדישים לסבלה, אני כאילו שכחתי שנמצאת בעיצומו של בוקר יום ראשון וכאילו קיבלתי מיקס של שלל צבעים ישר לווריד הסתובבתי כילדה התרה אחרי ממתק אהוב ומסתכלת ובוחנת אותה ותנו לי לומר לכם, הרגע בו קיבלה הודעה מסוימת ופלטה אנחת כאב הייתה איומה במדהימותה. 

התחלתי לתהות באיזה סוג קליפס מדובר, לשיער או אלה הקשיחים, הכואבים לצרכי משרד (הלוואי שזה הסוג השני).

כמה זמן היא עם הקליפס המדובר? 

האם זה עונש או משימה?

האם זה כואב לה? כמה זה כואב לה?

האם מדובר בקליפס אחד או אחד לכל פטמה?

אני קולטת אותה סובלת וזה מייחם לי את המוח ושולח רטטים בלתי פוסקים למוח למטה. 

ביציאה, אני כבר לוגמת מהשוקו ורואה אותה מרימה את השקיות מהעגלה, מדדה בקושי וכך הלכה לה.. בלי לדעת שהבוקר ביום ראשון כבר לא היה עגמומי כל כך, הודות לקליפס אחד בלבד. 

 

ובדרכי הביתה, מסתכלת על הקליפס החלשלוש שלי ואומרת שהוא בטח לא יכול להזיק בכלל, או אולי קצת...? 

 

לפני חודש. חמישי, 11 ביולי 2019, בשעה 12:52

כשאת במעצר מיטה

ומתגעגעת 

לפני חודש. ראשון, 7 ביולי 2019, בשעה 17:25

שום כדורי פלא, ניקוי רעלים, דיאטת צום או שטות אחרת לא יעזרו לך לסתום את הפה בדרך ליעד המשקלי הנכסף כמו שהאדון שלך, (האדון לו ברוב טיפשותך חפרת לו על כישלונותייך לסרב לגיחה לג'ט לק ב2 בלילה עם חברים שלך) רואה לנכון באמצע הזיון שלו אותך ובאמצע שהזין שלו עמוק עמוק בתוכך שאת בטוחה שהזין עבר את הרחם לצבוט אותך בקפלי השומן במותן ולשיר לך "שמנה לי חביבה".

 

אין.. השיטה שלו עובדת. 

 

 

#ואני בכלל לא מפנטזת על תמונת שכבות הפנקייק במילוי נוטלה ושברי פקאן שתייגו אותי בה. בכלל לא.. ממש לא.. 

לפני חודשיים. חמישי, 20 ביוני 2019, בשעה 19:56

מחזור היה גבול (שקט) שלי. לא דמיינתי לי מצב בו אוכל לשחרר את עצמי למגע ולשימוש שלך בזמן שאני אדומה ומלוכלכת.

והרי, אצלך, אין בגדים. אז למדתי להתפלל לאלוהי הטמפונים. זה לא עזר. 

ופתאום, משום מקום מתעורר לו רצון גדול בגועלו. מפנטזת ומתייחמת מהמחשבה שלך לוקח את דם רחמי ומשתמש בו כדיו נוזלי לציור על קנבס גופי. מנסה לדמיין את תחושת היד הנקייה שלך נכנסת, חודרת עמוק ומחפשת את החלקים שנושרים מהרחם, מכסה ומצייר את גופי בהם וכך משתמש בבובה הנקייה שלך, בובה מדממת, קטנה ומטונפת.  

לפני חודשיים. ראשון, 16 ביוני 2019, בשעה 21:56

באחת מהשיחות הראשונות שלנו, שאלתי אותך לגבי מילת ביטחון. הסתכלת עליי, ליטפת את פניי והשבת שאין דבר כזה כאן. 

מודה, עד שהכרתי אותך לא הרגשתי צורך במילת ביטחון, גם כאשר היא ניתנה לי הנהנתי בידיעה שאין ולא יהיה לי שימוש בה. 

ואז אתה הגעת (יותר נכון, אני הגעתי אליך) ועירערת אותי. כל מערכת החוקים שהספקתי לסגל לעצמי התמוטטה לי כמגדל קלפים רעוע ובחיפוש אחר עוגן מייצג מצאתי את צירוף המילים המושיע: מילת ביטחון.  

קלטת אותי במהירות, עוד לפני שקלטתי את עצמי. יודעת שמרכיב דומיננטי באישיות שלי זה הרצון לרצות, יודעת (בדיעבד) שגם אם המילה תינתן לי לא יהיה בכך שימוש. אז מדוע רציתי אותה? 

*

אחד מהמשחקים האהובים עליי עוד מתקופת הגיל הרך זה המשחק "נראה מי יישבר קודם", זו תחושה ממכרת להתאפק ולנצח בשל כך. הידיעה שבאיזשהו שלב יגיע הרגע בו הצד השני יתייאש/יוותר/ ו/או יתפשר החזיק ותיחזק אותי. אחת מחוויות השליטה המוקדמות ובוסריות שלי כללה סשן מכות מתמשך, כל מספר רגעים נשאלתי האם אני זוכרת את מילת הביטחון שלי. השאלה הזאת הפכה את החוויה לתחרות מי יישבר ראשון, והיה ברור שזו לא תהיה אני. השימוש לא עניין אותי, עניין אותי לנצח, עניין אותי לעמוד בכל מה שיינתן לי גם במחיר חציית גבולות. רציתי להגיע לרגע בו היד תתעייף ותחדל מלהכאיב ואכן, הרגע הגיע. איתו גם הגיע סיום ה(יענו) קשר. 

אני חושבת שרציתי מילת ביטחון לא בכדי להשתמש בה אלא בכדי להראות לך לי שאני לא משתמשת בה. מין תחרות ביני לבין עצמי (או מולך?) של מי יישבר קודם במסע החדש שאני הולכת להיכנס אליו.  סוג של עוגן שאני יודעת שהוא קיים אם רק אחפוץ בו. ידעתי שאני מול פרסונה שנמצאת מעליי (בכמה בחינות), הדבר הלהיב אך הלחיץ אותי וחידד את רצוני בעוגן בו אראה לי או לך אני לא כל כך יודעת שאני  בלבל שלך, באי שימושי במילת הביטחון. די מטופש, אבל כזו אני, לפעמים, מולך.

איתך הכל מההתחלה היה אחרת והכרחת אותי להכיר ולבטוח בך בלי המגננה של מילת הביטחון. איתנו, ביננו, העוגן היחידי זה אתה והביטחון שלי בך.  הרגשתי זאת היטב בהצלפות האחרונות, הצלפות הניתנו ללא יעד מדיד, לא היה למה לחכות אלא רק להיות ברגע שאתה מצליף וברגע שאתה מחליט שזהו. לראשונה, הרגשתי את עצמי לא צריכה את המנייה, לא צריכה את העוגן החיצוני, אלא צריכה אותך ונמצאת בשבילך, אדוני שלי. 

 

 

לפני חודשיים. שבת, 15 ביוני 2019, בשעה 15:59

שיחה עם אישה:

היא: מאמייי
אני: שלום חמודית
אני: וואו, כמה זמן לא ראיתי אותך
(למה אלוהים שונא אותי והתקיל אותי בך)
היא: אני לפחות רואה אותך בסטורי חמודה
(תעקבי גם אחריי ביטצ')
אני: אה באמת? הגזמת, מה כבר יש לראות?
(תקנאי נשמה זה בסדר, אפילו מומלץ)
היא: תהני תהני, מפרגנת לך
(שונאת אותך)
אני: נהנים ממה שיש לא?
(כן, המירמור יוצא ממך)
היא: עזבי אותך שטויות כחש, באמת שהכל שטויות. הדבר הכי מושלם שתעשי בחייך זה ילדים.
(אני מעלייך, יש לי משהו שלך אין)
אני: אני נראית לך פדופילית??
(עברית שפה יפה)
היא: חחחחחחחחח משוגעת, ילדים משלך כחש, אין אושר כזה.
(אני מאושרת יותר ממך. אני יותר ממך)
אני: אה אהה
(באימא שלך)
היא: (אחרי שמראה לי תמונות שמעניינות אפאחד) אז מה איתך תגידי? אין מישהו רציני באופק?
(אין לך משהו ממה שלי יש אה?)
אני: מחייכת.
(מחייכת)
היא: אז כן יש לך מישהו, ספרי, תשתפי בפרטים.
(תני לי להיתפס על משהו שאוכל להשתמש בו בשביל לבטל אותך).
אני: להה, עזבי. נשאיר קצת מיסתורין.
(הייתי רוצה לספר לך איך הוא מפרק אותי, מזיין אותי כמו אל וגורם לי לחשוב רק על הזין שלו בחור שלי, אבל לא לספר לך יטריף אותך יותר)
היא: אני מאחלת לך מישהו כמו בעלי, באמת כחש.
(אני. יותר. ממךךך)
אני: מחייכת
(באימא שלך, אפילו אני יודעת שהוא בוגד בך)
היא: תהני לך בינתיים ואל תדאגי, את תמצאי משהו רציני.
(תקנאי בי)
אני: אני דואגת, אין לך מושג כמה. לא רואה מציאות בה אני נראית כמ... תודה מותק, ד"ש לבעלך. 

שיחה עם חברה

אני: זבל
היא: כלבה
אני: יוווו איך רזית! מתי הספקת?
(מה קורה איתך תגידי?)
היא: שבוע חרא, לא אוכלת
(חרא של שבוע)
אני: את רואה? אין רע בלי טוב, הלוואי עליי.
(דיכאון עושה לך טוב, ואת טובה, את מהממת שלי)
היא: יאללה שתקי, ראיתי בסטורי.
(את מהממת שלי גם)
אני: אם ראית ולא הגעת, מצבנו גרוע, למרות שעם השמלה המזעזעת הזאת לא הייתי מכניסה אותך אפילו מתוך רחמים.
(דואגת לך)
היא: חברה זבל.
(יודעת)
אני: כשחייב, חייב. עוד תצאי ככה לרחוב, סכנה.
(הדיכי הזה מסתיים עכשיו)
היא: מגלגלת עיניים.
(מחייכת)
היא: נו, את תספרי לי מתישהו מי הקוסם שגורם לך לחייך ככה ולהיראות..
(אני יודעת שאת מסתירה ממני)
אני: מהממת?
(איך את יודעת?)
היא: סתומה.
(מהממת, אבל ספרי כבר)
אני: מה כבר יהיה לספר?
(הלוואי ויכלתי לספר לך, לשתף אותך במטורף הסדיסט האהוב שהוא אדוני אבל את עד כמה שאת שבורה, עדיין את וונילית להחריד. הלוואי ויכלתי, הלוואי.)
היא: טוב, תסתירי ממני לבינתיים, אבל חכי.
(העיקר שאת מחייכת)
אני: טוב נו מה, את כרגע הדיכאונית.
(בואי נסיט את הפוקוס ממני)
היא: זבל.
(אוהבת אותך זבל)
אני: כלבה.
(אוהבת אותך כלבה)
אני: טוב, ג'וני ואז מקסיקני או מקסיקני ואז ג'וני ואז עדלאידע?

שיחה עם גבר


הוא: היי מותק
(אני מת לזיין אותך)
אני: היי.
הוא: סופסופ רואים אותך.
(הייתי רוצה לראות אותך מתחתיי, במיטה.)
אני: כן, עסוקה.
(תתחפף)
הוא: בטח עסוקה, אני רואה בסטורי.
(איך הייתי מת לזיין אותך)
אני: וואלה.. נחמד..
(מתי לכל הרוחות אישרתי אותך??)
הוא: אז מה... נראה אותך בים?
(עם הביקיני שאאונן איך אני מפשיט אותך ממנו ומזיין לך את החיים)
אני: לא.
(לא)
הוא: תאמיני לי את..
(איך בא לי לזיין אותך)
אני: טוב... ביי.
(עוף).
הוא: ביי
( לזייןןןן).

 

שיחה עם אדוני


הוא: תכיני לי קפה.
(קפה, עכשיו).
אני: טוב אדוני.
אני: אדוני, אתה לא מבין כמה דברים קרו השבוע, מתחילה לפרט...
הוא: תשתקי. ניתן עיסוק יותר מתאים לפה שלך.

מזיין לי את הפה, משתנקת, נחנקת ומוצצת, מוציא את הזין וזורק אותי למיטה. 

הוא: שיחה טובה, תפתחי עכשיו יפה את הרגליים.

 

 

לפני חודשיים. שישי, 7 ביוני 2019, בשעה 22:07

אתמול, בבר, איזה אחד, גבר גבר שכזה פונה אליי תוך בחינה קהה: בואנ'ה מאמי, את בטח אוהבת את זה חזק.

הולכת לכיוונו, מחייכת חיוך רחב ותמים שכזה והוא חייך בחזרה. תוך חיוך עונה: חזק לא מילה, אם אני לא מתעלפת מהחניקה באמצע או מפרכסת מהמכות אין מה לדבר בכלל.

משום מה, הגבר גבר שתק. הסתכל עליי עם עיניים פעורות, פלט נחירת צחוק מביכה ופשוט שתק. 

פייר, נעלבתי. כולה פיתחתי שיחה. מתי עוד תהיה לי הזדמנות לשתף על לאהוב את זה חזק?