לומדת את עצמי לדעת.

מיד אחרי טיפול כימו אתה מרגיש שהגוף בוגד בך,
הידיים רועדות ובקושי מצליחות לתפוס כוס מים, המוטוריקה עדינה נעלמת למספר ימים אם תהיתם.
השרירים בגוף מתכווצים, הידיים קפוצות מעצמן, התאומים מכווצים בקושי מצליחה ללכת. הכי מצחיק (או שלא...) זה שרירי הפנים.
גם הם מתכווצים בקטע מפגר. אתה מסתכל על עצמך במראה ואתה לא מבין מה נסגר איתך לעזאזל??
גם הקור משפיע, אסור לגעת ולשתות דברים קרים כי סנסורית אתה מרגיש שהגרון נסגר ואתה נחנק.
עם הזמן התחושה הזו נעלמת, בפעם האחרונה לקח לי 10 ימים לחזור לשתות קר, ואחרי 21 יום הכל מושלם, אתה חוזר לעצמך.

21 יום ואז מגיע הזמן לכימו נוסף. נו שוין..
תשישות, עייפות, המוח עיסה..אתם יודעים - כבר ספרתי את הקטע הזה בפוסטים הקודמים.
היום עשיתי כימו מספר 3 (מתוך 8), מרגישה שהזמן עובר אבל לא מספיק מהר..
תוהה למה אני כותבת ומסבירה מה המרגש ואז נופל האסימון.
אני רוצה לזכור מה הרגשתי, עם הזמן אני שוכחת ואני מקלה ראש.
רוצה לזכור שהיה קשה, קשה מאוד אפילו אבל אני עברתי את זה כמו גיבורה.

החיים יותר חזקים זה לא סתם משפט, שתדעו.