לומדת את עצמי לדעת.

החיים היו צריכים להיות הפוכים:

הינו אמורים להתחיל בלהתעורר מהמוות, כך שהטראומה הזו לא קיימת.
אחר כך אנחנו שוהים בבית אבות ומידי יום מצבנו הולך ומשתפר...
מגרשים אותנו משם בטענה שאנחנו אנשים בריאים. והדבר הראשון שקורה בחוץ - מקבלים את הפנסיה.
ביום הראשון של העבודה, נותנים לך מתנה - מגן הוקרה, שעון, זר פרחים...כך יש לך חשק לבוא לעבודה, כשאתה יודע שמעריכים את מלאכתך.
עובדים 40 שנה עד שאתה אדם מספיק צעיר כדי לפרוש ולהנות מפרי עבודתך לאורך השנים,
הולכים ממסיבה ולמסיבה, שותים, נהנים, מזדיינים עד איבוד ההכרה.
אחרי שמיצינו, מתחילים את הבית ספר, משחקים עם החברים בלי שום דאגות על הראש עד שנגיע להיות תינוקות.
ה-9 חודשים האחרונים מבלים בחלל חמים מלא במים, מרחפים, ישנים וחושבים על מה שנעשה עד כה.
ול- gran finale עוזבים את העולם הזה באורגזמה גדולה ומהנה.

שמחה וששון.

איפה נרשמים? 😋

*(כן, ראיתי את בנג'מין באטן, אבל האלטרנטיבה שלי הרבה יותר מהנה נראה לי...)