לומדת את עצמי לדעת.

אבל לא התכוננתי.
וגם אני לא בעסק המון זמן.
שכחתי מה זה לפלרטט.
את שפת הבגידות.
בדסמ רחוק ממני שנות אור,
אני אמא במשרה מלאה, ועדיין מתאוששת פיזית ונפשית מהלידה.
מתגעגעת למי שהייתי אבל יודעת שזה יחזור. מתישהו.
ואז אחרי כמעט שנה, כשלא הפסקתי לחשוב איך ומה יהיה כשסופסוף ניפגש..
אחרי כמעט שנה של דממה פתחתי צוהר. והאיש המוזר הזה לקח את זה בשתי ידיו הגדולות, וניצל את הקרן אור ששלחתי בלי להתכוון.
והוא שם, אומר מילים נכונות, לומד לדבר איתי אחרי הרבה טעויות.
תמיד מכבד, תמיד נכון הוא עצמו. עונה על כל שאלה, מנסה להצחיק. שנינו יודעים שזה סוד, אנחנו לא מודים, לא נודה אף פעם.
הוא יודע למה לצפות בזמן הקרוב, המתנה של שנה היתה יותר מידי. מסתפק במה שיש. העיקר שיהיה ולא ניעלם שוב.
אני מוכנה.
התגעגעתי.