|
|
|
במקום שאת אוהבת
צריכים לפנות את הרהיטים מן החדר.
את כל האילנות וההרים והימים
מן העולם כי צר.
אם את מחייכת,
מתעייפים הרעיונות הרציניים.
בלילה שותקים ההרים לידך,
בבוקר החול הולך איתך לים.
אם את עושה לי דברים טובים
כל התעשיות הכבדות נסגרות.
- יהודה עמיחי -
רחל
//
וּבְכֵן – הַדְּרוֹר. הָאֲזִקִּים הַלָּלוּ,
אֲשֶׁר עָמְדוּ בִּפְנֵי גַרְזֶן-הַמַּשְׂטֵמָה –
מַשּׂוֹר הַשִּׁעֲמוּם נִסֵּר קִמְעָה קִמְעָה...
וּבְכֵן – הַקֵּץ, אֵלָיו הִתְגַּעְגֵּעַ
וּמִפָּנָיו יָרֹא בַּסֵּתֶר, וְהַלֵּב
אֵינֶנּוּ שָׂשׂ, אִם גַּם לֹא עוֹד עָצֵב.
כ"ט טבת, תרפ"ט
זה מענין.
מה קורה כשבן אדם בוחר לאהוב וכשבן אדם אחר בוחר שיאהבו אותו.
ומענין לשאול האם אפשר לאהוב מבלי להיות נאהב- או שרק אפשר לערוג, לחשוק, לכמוה?
וגם- האם אפשר לקבל אהבה בלי לרצות בזה באמת?
תודה יהודה עמיחי על המילים המדויקות
רחל
//
מִנֶּגֶד
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.
חורף, תר"ץ
רחל
//
לֹא גוֹאֵל – וְקָרוֹב כָּל כָּךְ,
לֹא נָכְרִי – וְכָל כָּךְ רָחוֹק,
וּתְמִיהָה נְבוֹכָה יִצֹּק
הַמַּגָע הָרָךְ.
הֲתִזְכֹּר? סָגְרוּ הַקִּירוֹת
וּמֵעַל לֶהָמוֹן הַזָּר
מִקּוּרֵי-מַבָּטִים נִשְׁזַר
גֶּשֶׁר – אוֹת.
אִם הִכְאַבְתָּ – בָּרוּךְ הַכְּאֵב
יֵשׁ לַכְּאֵב חַלּוֹנוֹת צַחִים,
נְתִיבִי בְּצִדֵּי דְרָכִים
וְלִבִּי שָׁלֵו.
תמוז, תרפ"ח
אריך פרום כותב על מה זה אהבה, ושבעולם המודרני אנשים מוטרדים באיך להיות נאהבים - לא באיך לאהוב.
מה שהוא אומר כל כך ברור וכל כך קשה להבנה בעומק.
לתפוס את האהבה והקשר לא כלהיות פופולרי אלא כלהצליח למסור את הנפש שלך לאחרת. וזה דורש הרבה , וזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לבן אדם.
//
מתוך "אמנות האהבה" / אריך פרום
רוב בני האדם רואים את בעיית האהבה בעיקר כבעיית היותם נאהבים ולא כבעיית היותם אוהבים, כבעיית יכולתו של היחיד לאהוב. לפיכך הבעיה מבחינתם היא איך להיות נאהב, איך להיות נחשק. בחתירתם להשגת המטרה הזאת הם נוקטים דרכים אחדות. האחת, שבדרך כלל משתמשים בה גברים, היא להצליח להיות בעל השפעה ועשיר ככל שהגבולות החברתיים של מעמדם מאפשרים להם. דרך אחרת, שבדרך כלל נוקטות אותה הנשים, היא להיות מושך, לטפח את הגוף, הלבוש וכולי. דרכים אחרות להגביר את כוח המשיכה, שמשתמשים בהן גברים ונשים כאחד, הן לפתח נימוסים נאים, כישורים לנהל שיחה מעניינת, לעזור, להיות צנועים, מתחשבים. רבות מן הדרכים שנועדו לעשות אותנו אהובים זהות לאלה שנועדו לעשות אותנו מצליחים, “לרכוש חברים ובני אדם בעלי השפעה". לאמיתו של דבר, מה שרוב בני האדם בתרבותנו מתכוונים ב"להיות נאהב" הוא בעצם תערובת של פופולאריות ומשיכה מינית.
עולות בי כל-כך הרבה שאלות. על מה היא אינטימיות אמיתית בין שני אנשים. ועל מה אמיתי במערכות יחסים ומה לא. ואיפה אני בוחר להיות אמיתי ואיפה לא.
ועל איך קשר של שליטה יכול להיות באמת פורץ דרך ולא רק שכפול של הקיים בשאר העולם
//
יהודה עמיחי
לאהובתי, בהסתרקה בלי מראה מול פני,
מזמור: רחצת שערך בשמפון,
יער אורנים שלם
מתגעגע על ראשך.
דממה בפנים ודממה מבחוץ
רקעו את פנייך בינהן כנחושת שקטה.
הכר על מיטתך יהיה לך מוח עזר
מקפל תחת עורפך לזכור ולחלום.
האדמה רועדת מתחתינו, אהובה,
נשכב צמודים יחדיו, בריח כפול
אריך פרום כותב על מנוס מחופש. רק הכותרת לבדה מאוד מעניינת.
הוא כותב על זה שדוקא בתקופה המודרנית, הקפיטליסטית, כשכל האפשרויות פתוחות בפניך ואתה כביכול יכול לעשות כל דבר שרק תרצה- דוקא ככה אנשים חווים חווית שיעבוד פנימית מאוד חזקה. הוא אומר, לדעתי לפחות, שלהיות לבד בהודו כשאף אחד לא יודע מה איתך ואתה יכול לעשות פיזית מה שבא לך ולאן שתרצה- לא בהכרח יוצר יותר חופש לאדם. שהבחירה מהאחריות היא בעצם בריחה מהזהות שלך ומעצמך- ומי שבורח מעצמו לא ירגיש חופשי/
הדבר הזה כמובן משפיע גם על היחסים בין אנשים ויוצר אותם באופי יותר מנוכר.
"אך אולי הדוגמה החשובה והמזעזעת ביותר לאווירה זו של כדאיות וניכור היא יחסו של האדם לעצמו. האדם אינו רק מוכר מצרכים, הוא גם מוכר את עצמו ומרגיש כמצרך. עובד הכפיים מוכר את כוחו הגופני. איש העסקים, הרופא והמנהל מוכרים את ה"אישיות" שלהם. הם חייבים שתהיה להם "אישיות" אם ברצונם למכור את מוצריהם או שירותיהם. "
//
עכשיו השאלה שעולה לי, היא מה זה אומר בעצם לבחור בתוך זה ביחסים בדסמים של שליטה. מה בין זה לבין החופש. האם הויתור, שאני חושק בו, על החופש הפיזי, יוצר יותר חופש רוחני? האם זה להיפגש עם עצמך? אולי זה עוד בריחה במסווה של ''מענה חיובי על חשקים''?
והאם הכמיהה להשתעבד למישהי ולהיות שייך לה היא שער אל חוויה חופשית יותר?
זאת שאלה נורא מבלבלת, אבל אני מרגיש שכן, אפילו באופן מאוד.. ברור.
אולי כי נכנס פה עוד אלמנט- מפגש בין שני אנשים שיש בו משהו מאוד חשוף וישיר ונוגע-בבפנים-של-הנפש. וזה חוויה במהותה חופשית יותר.
//
תחושה שהייתי רוצה לממש עם זו שאת החופש שלי ברצוני למסור אליה.
//
"לא רק היחסים הכלכליים, אלא גם יחסי-האנוש הם בעלי אופי מנוכר. במקום יחסים בין בני-אדם הם לובשים פני יחסים בין עצמים דוממים. אך אולי הדוגמה החשובה והמזעזעת ביותר לאווירה זו של כדאיות וניכור היא יחסו של האדם לעצמו. האדם אינו רק מוכר מצרכים, הוא גם מוכר את עצמו ומרגיש כמצרך. עובד הכפיים מוכר את כוחו הגופני. איש העסקים, הרופא והמנהל מוכרים את ה"אישיות" שלהם. הם חייבים שתהיה להם "אישיות" אם ברצונם למכור את מוצריהם או שירותיהם. אישיות זו חייבת להיות נעימה, אך פרט לכך חייב בעליה על מספר דרישות נוספות: הוא חייב להיות בעל מרץ, לגלות יוזמה, לעשות דבר זה או דבר אחר, בהתאם לדרישות תפקידו ומעמדו המיוחד. כמו בהקשר לכל מצרך אחר, השוק הוא הקובע את ערכן של תכונות אנושיות , ואף את עצם קיומן. אם אין תועלת בתכונות שיש לאדם להציע, הוא אינו זוכה בהערכה, בדומה למצרך שאינו נמכר הנחשב לחסר ערך, גם אם הוא בעל ערך שימושי."
-פרום
רחל
//
לֹא גוֹאֵל – וְקָרוֹב כָּל כָּךְ,
לֹא נָכְרִי – וְכָל כָּךְ רָחוֹק,
וּתְמִיהָה נְבוֹכָה יִצֹּק
הַמַּגָע הָרָךְ.
הֲתִזְכֹּר? סָגְרוּ הַקִּירוֹת
וּמֵעַל לֶהָמוֹן הַזָּר
מִקּוּרֵי-מַבָּטִים נִשְׁזַר
גֶּשֶׁר – אוֹת.
אִם הִכְאַבְתָּ – בָּרוּךְ הַכְּאֵב
יֵשׁ לַכְּאֵב חַלּוֹנוֹת צַחִים,
נְתִיבִי בְּצִדֵּי דְרָכִים
וְלִבִּי שָׁלֵו.
//
אַתָּה לִי – כְּקֶדֶם, וְכָךְ – עַד הַסּוֹף
נָעוּל וְגָלוּי וְנָכְרִי וְקָרוֹב.
אַתָּה לִי – שָׂרֶטֶת בַּלֵּב, וְדָמָהּ
מַסְמִיק וּמַבְרִיק וְרוֹנֵן בָּרָמָה.
הַקְשִׁיבָה, הַקְשֵׁב לוֹ לַקּוֹל הַפּוֹרֵץ!
אֵלֶיךָ, עָלֶיךָ, מִמְּךָ – עַד הַקֵּץ...
//
הַפֶּתַח נִפְתַּח...
הַפֶּתַח נִפְתַּח, הַפֶּתַח נִסְגַּר,
הַפַּעַם יָדַעְתִּי: רָב!
אֶנְקַת צִמָּאוֹן לֹא תָשְׁקַט בְּמַיִם
מִבְּאֵר-מַרְאוֹת-הַשָּׁרָב.
כֶּלֶא-חַדְרִי, אֵלֶם-סִפְרִי –
אֵימַת הַחַיִּים עָלַי...
גַּם אִם חָטָאתִי – זֶה כְּבָר לָקַחְתִּי
כִּפְלַיִם מִיַּד אֲדֹנָי!
לאונרד כהן
מעניק לי מילים , לתחושות שיחות ומפגשים..
//
אם יהיה זה רצונך
אם יהיה זה רצונך
לא אדבר עוד לעולם
וקולי יידום כמו שכבר נדם
לא אדבר עוד לעולם
אשמע רק לקולך
עד אשר תקרא בשמי
אם יהיה זה רצונך
אם יהיה זה רצונך
שקולי יהיה אמת
ממרומי גבעה
אשיר לך כעת
מגבעה שבורה
קול שבחיך יהדהד
אם יהיה זה רצונך
שלפניך אדבר
מגבעה שבורה
קול שבחיך יהדהד
אם יהיה זה רצונך
שלפניך אדבר
ואם יהיה זה רצונך
אם ישנה בחירה
נהרות ירקדו
גבעות יעלוזו
כשרחמיך ישפכו
על לבבות נשרפים בשאול
אם יהיה זה רצונך
להיטיב עם כל
עשה אותנו קרובים
וכרוך בחוזקה
כל ילדיך כאן עומדים מולך
עומדים מולך
בסמרטוטי אור יום
שלבשנו לכבודך
את הלילה תאיר
אם יהיה זה רצונך
