בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורה של חתולה

לפני שבועיים. 10 בנובמבר 2024 בשעה 9:44

חלמתי שברחתי ממישהו, מחבורה שהייתה אמורה להגיע לחדר שאני נמצאת בו.

אני במלון עם אדם/אישה בחדר ודרך החלון רואה שמגיעים אנשים. אני בורחת להתחבא בשירותים.

מתה מפחד שיגלו שאני שם, מחזיקה את הידית של השירותים בכל הכח שיכולה לאמץ כדי למנוע ממישהו להיכנס. 

שומעים צעדים ואחר כך דיבורים בחוץ, הלב שלי מאיץ, קשה לי לנשום ואז בשניה נהיה שקט ובבת אחת מישהו הולם בדלת עם כח גופו. אני מתאמצת בכל כוחי לבלום, להדוף את הדלת אבל הוא חזק ממני. הדלת נפרצת ואני נופלת אחורה מההדף. בהלם ופחד נורא.
מגלים אותי, הוא גילה אותי.

על הפרצוף שלו יש חיוך זדוני ועוד לפני שמסוגלת לעשות עם עצמי משהו, קופאת מפחד כשהוא מתקרב, הוא לוקח אותי, מעביר את היד שלו על הפנים שלי, תופס אותן בצורה שמקבעת ליישר מבט אליו מתחיל לדבר אליי בצורה הכי מנמיכה שיש.. "well well well.. what we have got here? .. הא, you poor thing, מה שיקרה לך היום... את יודעת?" אני מבועטת, מסתכלת עליו בעיניים מלאות בפחד נוראי בזמן שהגוף שלי רועד באופן בלתי נשלט.

הוא מסתכל עלי כמו שג'וקר מסתכל על טרף שרק צד, מוריד אותי על הברכיים מלפיטה כואב בשיער, מתחיל לגעת בי כרצונו, לגעת לי בכוס. הוא רטוב בצורה בלתי נשלטת ואני מתחילה לילל ספק מפחד ספק מההפתעה והחוסר אונים שמישהו זר ומאיים נוגע בי.

בצורה הזויה אני מתחרמנת מהפחד הזה .
הוא נוגע בי איך שרוצה.

בשלב מסוים הפלאש הבא מהחלום - יורדים למטה לאירוע.

אני לבושה בבד סאטן מאוד שקוף שרואים דרכו את הפטמות, התחתונים.


אירוע, אולי חתונה, ממש אולם ואני מבויישת.
מסתבר שלאותו אדם יש עוד אורחים שמגיעים, ספק מאפיה, ספק קבוצת פושעים מסוימת.

הוא הולך איתי, מחזיק בזורע שלי כמעין מסתיר את חוזק האחיזה "behave" הוא לוחש בטון נמוך וחד לאוזן כשנעצרים על יד בר פינתי. הנחיה אחרונה לפני שנעלם לאנשיו "תשארי פה". 

לאט לאט אנשים נכנסים, איכשהו רובם מגיעים אליי, עוברים דרכי, כמעין קיבלו הנחיה מהבוס...נוגעים בי, לופטים, מסתכלים בי כעל צעצוע למשחק שלא יכול להגיב. אני מורידה את הראש מטה, נבוכה. כל מה שרוצה זה למצוא דרך החוצה, מסתכלת על היציאה ממנה נכנסנו ואז מחפשת בעיניים את ה"בוס" כדי לוודא שלא שם. בום, העיניים שלו עליי גם כשאחרים נוגעים בי, מבינה שהוא מסתכל עליי כמו טרף, גם מרחוק, אין לי איך לברוח מהשליטה שלו.


אני הכנועה, אני הרכוש, חפץ כרצונו.

מסתבר שזה חודר גם לחלומות...הזיה

לפני 3 שבועות. 2 בנובמבר 2024 בשעה 13:39

לאחרונה יותר ויותר יוצאת ממני ה"חור" שאני - כלבה, 

דמות, אולי אלטר אגו שלי כבן אדם בחיים ה'ונילים'.

השקטה והמנומסת, החנונית והמופנמת משתנה לחיה רעבה להיררכיה, להשפלה והחפצה גברית.

פתאום משתחלת לה המחשבה על מסרק תמים, האופציות האחרות שמסרק כזה יכול לעשות בי. מזכיר לי את סרטוני השמפנייה והירקות שמחדירים לנשים כמוני.

הפלאג פתאום קורץ ונכנס ומשנה איתו את התודעה. הסוויץ נלחץ והמצב התודעתי משתנה. 'חור, כלבה. כן כן את. אני.'

הריחוף לא מאחר לבוא כשאני פוגשת את עצמי. 

 

לפני 3 שבועות. 29 באוקטובר 2024 בשעה 12:30

זו תקופה קשוחה 

הנפש צמאה למקום מפלט  ואני רוצה

רוצה לצאת להרפתקה שתתן לי אושר

קצת ריחוף בתקופה ההזויה הזו 

 

אז נקשרתי, 

ראיתי את אלוהים בריחוף הקשוח הזה

להיות תלויה, בין שמיים וארץ.

 

להיות חתול שמסובך בחבלים, נושמת לתוך הכאב שבוער לאט לאט ומתפשט לכל הגוף עד לריחוף.

עד לשלווה הזו שעוטפת, מחבקת לזמן קצר, הכל נעצר.

אז גם זה הושלם והושג כמטרה

בשאיפה להגשים עוד ועוד,

להגשים את מי שאני בפנים.

 

כמהה לאושר שבמימוש, מחפשת הרפתקאות בזמן ובמגבלות האפשריות,

אבל בהחלט מחפשת חוויות נעימות 

הגיע הזמן.

 

 

לפני 4 שבועות. 26 באוקטובר 2024 בשעה 13:27

כמו כל סטייה קיצונית, מלאת פאשן, הן מתוייקות במגירות במח הקטן שלי. לפעמים נפתחת מגירה כזו או אחרת..

ומגירה אחת מכילה את הצורך בהשפלה. 

לאחרונה הבנתי שהיא נפתחת כשקשה במציאות, כשצריכה שניה לברוח מהעומס והאחריות בחיי היום יום. התחושה שיכולה להיות ברובד הכי נמוך היררכית, להתמסר ולקבל את המילים בהכנעה גמורה, לצוף במערבולת התחושות שנובעות מהיחס המסרסר כמעט.

אני כחתולה סקרנית תמיד אוהבת להבין למה, למה אני כזו? למה צריכה את זה? למה זה עוזר ונעים למרות שזה חסר כל הגיון.

התשובה, סאב ספייס.

מסתבר שחוקרים בדקו והמונח הזה סאב ספייס שרוי בשחרורם של מספר אנדרופינים, אלו המשתחררים בזמן כאב והנאה. על פי המחקר שסופר לי אודותיו, צריך כתנאי את תחושת הכאב במקביל לתחושת ההנאה, השילוב של השניים יוצר את הריחוף הממכר שאנו מכירים. 

כאב כשלעצמו ביוםיום לא תמיד מהנה (ספרו זאת למי שדפק את האצבע הקטנה של הרגל בפינת השולחן), אך הכאב יכול לעורר דברים מדהימים וכמו שאנחנו יודעים כאב בא בהרבה צורות, מילולית ופיזית. 

כמי שלא אוהבת כאב, הצורך בכאב מילולי או פיזי לפעמים לא מוסבר והוא כל כך שם. הזיקה ההזויה הזו לריסון מחבלים שמפיק כאב, צביטת פטמות שמפיקה כאב, בקשה לחניקה או כאב אנאלי שמפיק את האורגזמות הטובות ביותר... 

הצורך בכאב נוגד כל הגיון אבל הוא שם. ההנאה מההתמסרות והכלת הכאב מטמטמת.

וכמו כל צורך, צורך בדסמי הוא בעייתי, כזה שמדגדג באצבעות ולא נרגע, צורך שהגוף או נפש מבקשים כאן ועכשיו וזה כל כך נעים לקבל אותו...

 

 

לפני חודש. 21 באוקטובר 2024 בשעה 11:26

החלטתי להסתכל בתכנים ישנים שכתבתי ואני דיי בשוק,

בשוק מהזונה הקטנה שהתפרצה בלי רסן, בשוק מהתפיסה הבדסמית הנחותה, הרעב והצורך למרות גברית, הסטיות המטורפות שפרסמתי פה, אוחחחח. 

 

תארתי לעצמי שעברתי תהליך בשנה או שנתיים של השלמה עצמית לצד מימוש נקודתי מאחר ואני מלאה בסטיות, מלאה בגחמות

ולמרות זאת, הטקסטים מלפני שנה ושנתיים כל כך ברוטליים וחשופים שאני תוהה לאן נעלמה הילדה שהייתה בתודעה כל כך ברורה להיותה חור...

דווקא המעבר הזה של השנתיים גרמו לי להיות יותר מרוסנת, לפחות נפשית. נקודה למחשבה.

 

חשפתי בחזרה כמה וכמה פוסטים - מוזמנים להסתכל אחורה, יש כמה מטעמים יותר מדי רטובים ומרטיבים 🥴

לפני חודש. 15 באוקטובר 2024 בשעה 20:22

וואו... איזו שנה זו הייתה 

מלאה ביזע ודמעות לצד רגעי אושר ומזל גדול.

לכולנו זו הייתה שנה מורכבת של כאב לצד שמחה

אבל תמיד, מתוך קושי באה תקומה. 

מישהו אמר לי פעם, דווקא בנקודות הכי נמוכות, יגיעו המסקנות הכי טובות.

כמו שהשירים הכי טובים, נכתבים מתוך רגעי כאב, השרירים גדלים ואפילו משתחררים תחת כאב, אנחנו נהיים עמידים יותר, מתוך הכאב.

אנחנו צומחים מהעצב והכאב להיות טובים יותר, חזקים יותר. 

 

מוקדמות יום הולדת 25 שמח לי 🌸

שתהיה שנה מדהימה, להפוך מילדה לאישה, מהרובד ההססני לרובד המבצע, לשפר ולצמוח ולהמשיך להוציא את הסוטה הפנימית שלי 😈

 

חג שמח לכולם 🌸💜

לפני חודשיים. 23 בספטמבר 2024 בשעה 13:46

הנפש שלי.... רעבה 

 

ואני אומרת לנפש שלי 

תרגעי 

תנשמי 

תתאפקי 

והיא לא מקשיבה 

 

היא רק זוכרת את הריחוף

את התחושה 

והיא רעבה לעוד 

לעוד מהליבה 

 

 

לפני 4 חודשים. 7 ביולי 2024 בשעה 19:38

 

מאישה כנועה, מוכנה לשימוש ואפילו כאובה?

יודעת את מקומה 

מאולפת, מחונכת

כנועה 

 

ואת אלו שלא נכנעות בקלות 

הכי כיף לאלף... לא? 😈

 

לפני 7 חודשים. 21 באפריל 2024 בשעה 9:57

החלטתי להוציא את הזונה שבי היום 

קצת אהבה עצמית וסביבתית לא תזיק

 

שוקלת ללכת לקנות סט נוסף, מה אומרים? 

 

לפני 7 חודשים. 13 באפריל 2024 בשעה 15:29

בבקשה... 

אני כלבה טובה 

 

 

למה זה כל כך מחרמן?

להיות חשופה ככה, למבט של גבר

להרגיש את המקום שלי 

עמוק עמוק 

ככל שהאחיזה מתדהדקת על המפרקים

ככל שהשלשלאות חונקות אותי

 

שונאת את הכלבה שבי 

שונאת את הצורך