תשאירי לי מקום לחבק אותך

אני כמעט בסדר, מבטיחה.

(ופשוטים ופשוטים/ הדברים וחיים/ ומותר בם לנגוע/ ומותר לאהוב/ ומותר ומותר לאהוב)

להוסיף

באחד מסיוטי
והנה על אבן קברי נרשם:
כאן שוכב איש
שנסה לשוא
להוסיף
קרן אור
לשמש

(טהא מוחמד עלי)

לשכוח בך משהו

לעזוב אותך 
זה כמו לעזוב חדר במלון.
תמיד להשאיר מיטה לא מסודרת
וילאות קצת פתוחים
חצי חושך וחצי אור,
ותמיד תמיד
לשכוח בך משהו.

(ארז ביטון)

התור לקופיקס תמיד ארוך מדי, מסריח מדי וזול מדי. אני עומדת בו בפעם השלישית היום בשביל מיץ-תפוזים-עם-קרח (קודם זה היה סנדוויץ'. ולפניו- קפה) ומופתעת שהמוכר לא מזהה אותי. אמנם עברו פה עשרות אנשים מאז הפעם הקודמת, אבל לאף אחד מהם אין את העיניים שלי והקרחות שלי והציצים שלי.
אני מסתכלת על חבורת העולב האנושי הנדחפים והממהרים (זמן שווה כסף, ובמקרה הזה- חמישה שקלים) ומדמיינת את עצמי טובה יותר ויפה יותר. הרגליים שלי ארוכות בהרבה משלהן והמוח שלי משוכלל משלהם. לרגע אני לובשת חליפות שאנל ועובדת עם השטן. כאילו שכרטיס האשראי שלי לא נדחה בפעם השלישית היום ושלא מצצתי לבחור העיוור בשירותים כדי לשכוח ממך.

אני לא רוצה להיות בסדר ואני לא רוצה "להתגבר על זה" ובטח שלא "להתאפס על עצמי". אני רוצה להישאר בבית כל היום והשבוע והחודש והשנה ולהעלות טחב ואבק וללבוש כל הזמן את אותה הפיג'מה (אפורה; מיקי מאוס) ולחשוב על הידיים שלך נוגעות בי בפעם האחרונה בהחלט.

(לא אכפת לי שאני "עוד צעירה" ו"כל החיים עוד לפניי". זין עליכם ועל החיים השמחים והמושלמים שלכם)

(הלילות ארוכים והפחד)

אם תפגוש אדם שבור

אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר

שֵׁב אִתּוֹ

עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר

אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן

אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר

בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת

שֵׁב אִתּוֹ

שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד

(סמדר וינשטוק)

הלב שלי כואב. אני מתגעגעת אליו כמו שלא התגעגעתי לאף אחד אף פעם. והגעגוע הזה בודד כל כך. ובלילה (ובבוקר ובצהריים) אני שוכבת במיטה ומנסה לזכור איך נושמים ומכניסה ומוציאה ומכניסה ומוציאה ואני יודעת שאם לא אתרכז בזה אני אשכח להמשיך. אז אני חושבת רק על זה במשך שעות עד שהדמעות כמעט לגמרי נגמרות ומסתכלת על עצמי במראה ולא מזהה את מה שאני רואה שם.

(אין לי אף אחת לדבר איתה על זה. אף אחת שתבין איך זה מרגיש שהלב שלך נעקר ככה מהמקום ואת יודעת שאת האשמה היחידה בזה)

--

"כל הלבבות השבורים הם נסיבתיים. כל טמבל שנפגע מאהבה נכזבת הא קורבן של עיתוי גרוע, של כוונות טובות ושל החלטה אומללה שקיבל מישהו אחר."   (ואז הגענו לסוף, ג'ושוע פריס)

כל מי שאנחנו אוהבים

כָּל מִי שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים
הָיָה פַּעַם
זָר לָנוּ

לֹא הִרְגַּשְׁנוּ בְּחֶסְרוֹנוֹ
וְיִתָּכֵן שֶׁהָיִינוּ עוֹבְרִים
עַל יָדוֹ
בְּלִי לָשִׂים לֵב

עַד
שֶׁשַּׂמְנוּ אֶת כָּל לִבֵּנוּ
בְּיָדוֹ

(עומר פוליצר)

גם הים נסוג

גַּם הַיָּם נָסוֹג
וְיֵש לוֹ אוּלַי
רִגְשֵׁי אַשְׁמָה
כְּמוֹ לִי
פִּתְאֹם
וְהַכֹּל חוֹף
וְיֵשׁ צְדָפִים לֶאֱסֹף
וְחַיוֹת
וְצָרִיךְ לַחֲזֹר
מֵהַנְסִיגָה
וְלֶאֱסֹף.

(יונה וולך)