תשאירי לי מקום לחבק אותך

הלב שלי כואב. אני מתגעגעת אליו כמו שלא התגעגעתי לאף אחד אף פעם. והגעגוע הזה בודד כל כך. ובלילה (ובבוקר ובצהריים) אני שוכבת במיטה ומנסה לזכור איך נושמים ומכניסה ומוציאה ומכניסה ומוציאה ואני יודעת שאם לא אתרכז בזה אני אשכח להמשיך. אז אני חושבת רק על זה במשך שעות עד שהדמעות כמעט לגמרי נגמרות ומסתכלת על עצמי במראה ולא מזהה את מה שאני רואה שם.

(אין לי אף אחת לדבר איתה על זה. אף אחת שתבין איך זה מרגיש שהלב שלך נעקר ככה מהמקום ואת יודעת שאת האשמה היחידה בזה)

--

"כל הלבבות השבורים הם נסיבתיים. כל טמבל שנפגע מאהבה נכזבת הא קורבן של עיתוי גרוע, של כוונות טובות ושל החלטה אומללה שקיבל מישהו אחר."   (ואז הגענו לסוף, ג'ושוע פריס)