לפני 6 שנים. 4 באוגוסט 2018 בשעה 22:46
תל אביב באחת בלילה ואני עוד לא שיכורה. העיר הזאת מזכירה לי אותך ואני רוצה להיות בהכרה כשאני פה. כמעט איתך אבל בעיקר לא.
יש כוכב אחד זוהר בשמיים חזק יותר מכולם, אבא אמר לי שזה נגה. או מאדים. הכוכב הזה מסתכל עלי בכל מקום שאני נמצאת והילדה הקטנה שהיא אני מדמיינת שזה אתה וזה כמעט עוזר, עד שהשמיים זזים יחד עם העננים והכוכב שלי מתמוסס ונעלם; אבל זה לא כואב כמו בפעם הראשונה.
אם תאהב אותי עכשיו אני ארגיש את זה בכל הגוף ברטטים ארוכים של בכי ודמעות של נצנצים. בחלומות שלי אני תמיד אבודה, מחפשת את הלב שלי ולא מוצאת שום דבר שאני יכולה לנשום איתו.
אני צריכה צ'יפס.