לפני 6 שנים. 9 באוגוסט 2018 בשעה 9:43
התעוררתי היום בשש בבוקר (לפנות בוקר) וישר רצתי לאסלה להקיא את כל העצב הזה. ישבתי על שטיחון האמבטיה מרוחה ברוק ובדמעות ורועדת וכמעט הרגשתי אותך מכניס אותי למקלחת ומנקה אותי טוב-טוב. אחרי רבע שעה התאפסתי על עצמי והבנתי שאף אחד לא יבוא להציל אותי. אז החלפתי בגדים וחזרתי למזגן ולפוך ולדובי שלי ולבדידות האיומה הזאת.
ארבעה חודשים ואני עדיין מטומטמת. אתמול נגעתי בעצמי בתור מחוות זיכרון ואחר כך לא הצלחתי להירדם שעות. אני אפילו לא זוכרת אם גמרתי (כן גמרתי. בתערובת של בכי ואורגזמה חלושה ופתטית) אבל אם היית יודע היית גאה בי. אני עדיין רוצה את האישור שלך וממציאה אותו לעצמי כל הזמן. אז תתגאה בי, כי קמתי מהמיטה וסידרתי את החדר וקראתי שני ספרים והתלבשתי והתקלחתי והכנתי אוכל ותיפקדתי להפליא בזמן שאף אחד (בעיקר לא אני) חשב שאני מסוגלת.
(תני לזה ליפול)
