תשאירי לי מקום לחבק אותך

אולי הפעם אני אכתוב עלייךְ. על הידיים הדקות שלך והעיניים הגדולות והפוני. על הצחוק שלך שהתגלגל והתגלגל ומשך אותי יחד איתו. אולי הפעם אני אצליח לכתוב על איך שגרמת לי להרגיש. על איך שחיבקת אותי מאחור והוא מלפנים ואני הייתי הממרח בסנדוויץ' שלכם- חמה ומעוכה. הייתי כותבת על הלילות שבהם אני רוצה לקרוא לך ומפחדת להכאיב. על כאב חד וצורב. וגעגוע.

אם הייתי יכולה הייתי מתקנת את הכל, מסובבת את גלגל ההקרנה לכיוון הנגדי, עד שאצליח להירדם בלי תחושת האשמה המכרסמת. לא אמרתי לך את זה מספיק פעמים: אני מצטערת. ותודה.

(כשהייתי קטנה דודה שלי סיפרה לי שלדמעות יש טעם של תותים. מאז אני תמיד בודקת)

אהבה מבולבלת עדיפה על חוסר אהבה. אני חושבת. אני לא בת סמכא על חיים שפויים.   -מרגרט אטווד