תשאירי לי מקום לחבק אותך

המרפסת הקטנה הזאת פונה לצד הלא נכון של הבניין. אני רואה רק דודי שמש וכבלים וגגות עמוסים בציוד מיותר. אני ציוד מיותר. קל להשכיב אותי לישון בלילה ולהיעלם בבוקר. לפעמים אני רק צל של הילדה שהייתי פעם; של מי שאני רוצה להיות עכשיו.

אני אוספת כדור אל כדור וסופרת ארבעים ושישה עד לסוף. אולי אני צריכה להחליט על הקצבה יומית, עכשיו שנגמר לי המרשם. אני בולעת חמישה ויודעת שאני של העתיד תסבול מזה. לא אכפת לי ממנה. לא אכפת לי מעצמי. 

את תלכי בשדה לבדך.