קמתי היום בבוקר ופתאום היה סתיו. קיץ עושה אותי בודדה, חורף עושה אותי עצלנית והאביב לא באמת קיים אצלנו. אבל הסתיו הופך אותי לחתולה פעלתנית וממוקדת. אני יכולה פתאום לקנות לי מגפיים חדשים בצבע בורדו ומשקפיים וסוודר עבה בצבע של שלכת ועננים. אני יוצאת בכל בוקר ועובדת בלי לחשוב על הסוף וכשאני מדלגת בחזרה לאוטובוס הכל מתיישב במקום. אני לא מפחדת לאבד את כל זה ולא משותקת מהמחשבות של עצמי. הפסיכולוג שלי היה קורא לזה "ללמוד לנהל את החיים במקום שהחיים ינהלו אותי". הוא תמיד היה מלא באימרות קלישאתיות כאלו ששנאתי בגלל שידעתי שהן נכונות.
אבל הנה אני עכשיו. עם ג'קט ג'ינס וענבל פרלמוטר ושקית עם פקאנים. אני לא מאושרת, אולי אף פעם לא אהיה, אבל נוח לי.
(ומי היה מאמין שעברה חצי שנה ושהעצב יתפוס לו פינה קטנה בקצה השני של המוח בזמן שהמציאות ממשיכה הלאה)
ושלא יקפא הלב, השמחה והכאב.
