לפני 6 שנים. 16 באוקטובר 2018 בשעה 18:07
וגם כשהכל נגמר ומתפורר צריך לזכור שיש.
פאי תפוחים ואוטובוסים ומדרגות ארוכות ארוכות ומטוסים וירח שמאיר גם את הפנים הכי בודדות. חרציות וחמניות ומצעים שמריחים ממרכך כביסה של אימא. בלוק של סבון ידיים וגדר חיה יבשה בסתיו ומדשאות מלאות באנשים שאין להם מה להפסיד. עשר לחמניות בעשרה שקלים עם קפה חרוך וטיפה של מים. מחברות חדשות וחבילת עטים נוצצים וכל כך הרבה ספרים לקרוא. ולכתוב. ומוזיקה להכיר ויצירות של באך לנגן בלי לוותר באמצע.
ואני.
