ואתמול בתוך הפוך שלי בחדר הצפוף והטחוב, רציתי להיות קטנטנה ומרתקת. מסתורית. ואני רוצה לשבת לתה קינמון בתמול שלשום, עם הסוודר המפוספס ונעליים נוחות ושיער שמעורר שאלות. ושיהיה שם מישהו שירצה אותי ויקשיב למילים שאני אומרת כמו בתוך בלון דיבור. והכל אמת, אמת לאמיתה. אני רוצה שהוא ילווה אותי הביתה וישמע אותי מלהטטת את באך ובעיניים עגולות יסתכל עלי בפליאה. על כל היופי הזה שהוא אני. כמו ים שהולך ונשבר, או כמו הצוק הגבוה בקצה של תקוע ג. אני רוצה להיות חוות בודדים בנגב המדברי, מדף קטן של ספרים ישנים בכריכות צבעוניות, שדה של כותנה יום לפני הקציר. להיות מעניינת מספיק כדי שסופר מזוקן יתאהב בי ויכתוב עלי מילים נעימות. משפטים לקונים שיגרמו גם לכולם להתאהב בי. תירגעי. לכי לישון.
--
ומה בדבר בגידת הזמן, ומה בעניין העננים שחונים בפאתי הסתיו הריחני (נתן יונתן)
--
שמונה חודשים ואני עדיין רק מחפשת חיבוק. שלא יגמר. לא לאבד יותר.
