תהיות של יום שישי:
מה שווים החיים אם אין חרציות ומדרגות ועלים יבשים של סתיו וארבע סופגניות שחיתות בערב שמקפיא את הלב. איך אפשר להתמודד בלי לזחול על הרצפה בעירום ולרייר אל תוך הזין שלך. אין יותר זין שלך, אין יותר זין בכלל. זה מצחיק, שהגעגוע הוא הרבה יותר רחב מהסקס ובכל זאת אני כותבת על הזין שלך. מעניין כמה פעמים אפשר לכתוב את המילה זין בלי להיות טראש (אני גם ככה טראש). הייתי רוצה לדעת אם על הקיר והשטיח בחדר המלון ההוא יש כתם של דם איפה שנפלת ואם ירשו לי ללכת לשם ולשבת מול הצל שלך. אני רוצה לבקר אותך ויודעת שאני בטח אתמוטט על האדמה מול הקבר ולא אמשיך הלאה לעולם. על מי אני עובדת, אני גם ככה לא ממשיכה הלאה. אין לי כוח יותר. לפעמים אני שוכבת על הפרקט במשרד עם הראש צמוד לקיר והרגליים מקופלות מתחת לשולחן ולא יודעת איך לקום בחזרה. כל יום אני חושבת על איך עדיף שלא להמשיך ובכל זאת ממשיכה. בבקשה. בבקשה.
