סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשאירי לי מקום לחבק אותך

בחלום
לפני 5 שנים. 26 בינואר 2019 בשעה 18:36

אני שונאת את העיר הזאת. הסמטאות לא נעימות עבורי, והרחובות לא משדרים שום קדושה. אני גרה בה כבר מעל לשנה והכל רק ממשיך להתפרק. כל צעד בה מלא בבוז עמוק, שלי כלפיה ושלה כלפיי. אני מפחדת מהאנונימיות שהיא משרה עלי ומבועתת מהמחשבה שאפגוש בה מישהו שאני מכירה, גם אם רק בטעות. מה שלומך, עדיין אותו הדבר. אני לא משתנה וגם אחרי כל הזמן הזה אני מסרבת לצאת מהמיטה ולנשום אותה לתוכי. כל נסיעה במוצאי שבת מתחילה במועקה ונגמרת בבכי בלתי נשלט. תהי טובה אלי בבקשה, כבר אין לי כוח לזה. אני חולמת על מי שאני אוהבת ובצהריים השוק עדיין ריק ממנו ואני שוכחת שהוא לא יחזור אף פעם. אני לא זכה וטהורה מספיק כדי לחיות פה. אני רוצה בית משל עצמי שאני אוכל להפוך למקדש קטן לכל מי שחשבתי שאוכל להיות. מוזיקאית מחוננת וחוקרת ביולוגיה בימים. בלילות יפה וגבוהה ומחייכת עם כל העיניים והגוף. ארי דה לוקה אמר עליה פעם, "בעיר ההיא המוות פוחד שהחיים יבלעו אותו. זאת העיר היחידה בעולם שבה המוות מתבייש שהוא קיים". אני מתביישת שאני קיימת. אני לא המוות, אבל אולי לא רחוקה משם.

איך בכלל יש לכם עדיין כוח אלי. כולם כבר התייאשו.  

בכיתי רק טיפה היום. וכל דמעה הייתה מחושבת. 

Glitch - אחותי אנחנו שכנות! בואי נשנא את הכלבה הזאת ביחד.
לפני 5 שנים
פסיכולו - כל פעם לקרוא אותך אני מרגיש את שריר האמפתיה וההזדהות מתעורר. מרגיש את הדמעות זוחלות אל העיניים שלי גם ואת המחד והבדידות.
ואז אני מתלבט אם להגיב ולהגית שנגעת בי שוב. והכאבת את כאבך.
ולפעמים אני בסופו של דבר כן כותב לך מילה או שתיים.
לפני 5 שנים
הענק בגנו - תיארת יפה את הבעייתיות של העיר הזאת.
לא נותר לי אלא להסכים.
תהיי חזקה!
לפני 5 שנים
מטפורה - אוף, חבל שאת מרגישה ככה. לי העיר הזו די מרחיבה את הריאות, די ראויה להתאהבות.
לפני 5 שנים
עזרא - עיר אפורת נפש
לפני 5 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י