לפני 5 שנים. 30 בינואר 2019 בשעה 9:23
עם כל הפחד הזה. אני כבר לא יכולה לזכור את כל מי שהייתי איתו והפסקתי. כל מי שלא התאים. כל מי שהחליט ללכת. אני ישנה שעות על גבי שעות וחולמת על עצמי ועל מין והכל מרגיש כמו מתחת למים, איטי ומעומעם וקשה לנשום. רציתי שאתה תהיה האחרון, אבל אני בעצם חושבת שאתה ההתחלה. למדתי איתך לאהוב את מה שאני רוצה ולרצות את מה שאני אוהבת, והיום נשארו לי רק החלומות. אני לא בוכה בהם אף פעם, כל החשק המיני מתנקז שם ומביא אותי חדשה ויציבה ויבשה ליום הבא ולזה שאחריו.
הלכת לי ואני הלכתי מעצמי ולפעמים אני מרגישה שאני משתגעת. איך יכול להיות שזה לא קיים יותר. איזו בדיחה סדיסטית של היקום על חשבוני, ואני נתתי לה לקרות.
אני רוצה לשכב בשלג ולהיות מלאך קפוא וקטן.
