לפני 5 שנים. 24 במרץ 2019 בשעה 13:38
הנה עוד פוסט על געגוע:
הפעם זה שונה. אני יכולה לשים את האצבע על הנקודה המדויקת שבה חשבתי, הלוואי שהיית פה. ולא כי אני בודדה ועצובה וכי נעים שאתה פה. לא רק. פתאום הרגשתי פעימה קטנה של חיוּת בחור השחור שבין הרגליים שלי ולרגע מחזור הדם שלי שינה כיוון. אני מתגעגעת לישיבה מול השולחן כשהפלאפון שלי רוטט מההודעה שלך, ספק מבקשת ספק דורשת, תתקלחי ותפגשי אותי בשוק בעוד חצי שעה. ולנהר שהציף אותי מהלב אל הפות ובחזרה. מן תחושה של רצון שלא נובע רק מהגוף, אלא מכל מי שאני. תן לי רק עוד פעם אחת לשבת על הברכיים ולהתחנן, בבקשה אדוני.
