תשאירי לי מקום לחבק אותך

אני נוטה להתבלבל בין הצורך להתנער מהלבד, לבין הרצון בזין בפה. אני מרגישה את הנימלולים הולכים ועולים לאורך הזרועות שלי ואני מתרגמת את התחושות להודעות קטנות של "היי" וגם "פנוי?". יש כמה מכם שאני רוצה יותר מאחרים, אבל בשלב מסויים אני אקח מה שרק יגיע. וזה מה שאני עושה עכשיו. שוכבת במיטה הצרה והגבוהה שלי, חסומה בקיר ובארון ומתאפקת. כיביתי את האור המרכזי והדלקתי את כל המנורות הקטנות עד שהחדר שלי נראה כמו מסיבה קטנה, בצהוב ובוורוד. קל לי לנשום כאן, כי גם כשהכל מתמלא ועולה אני יודעת שהוא מת לפני תשעה עשר חודשים ושהכל כל כך רחוק ממני ושיש איפשהו מישהו שיהיה מוכן להחזיק לי את היד בתמורה כל כך זניחה שהיא לא נחשבת. 

(אני מרגיש שהזמן שלי עומד להיגמר, שאת לא עוברת מה שאני עובר)