תשאירי לי מקום לחבק אותך

יוֹם חֹפֶשׁ

אֲנִי לוֹקַחַת יוֹם חֹפֶשׁ מִגַעְגוּעַי,
מִגִילִי, מִזְּמַנִי וּמִכֹּל הַסְּפָרִים
שֶׁבִּקְשׁוּ לְלַמְּדֵנִי עוֹלָם בִּלְשׁוֹן קַפְּדָנִים.

וְטוֹב לִי
לַחְשֹׁב וְלִשְׁאֹל וְלֹא לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה.

מַה שֵׁם הָעֵץ הַזֶה? וְאֵיךְ
מְזַמְּרִים אֶת שְׁתִיקַת הַצִּפּוֹר? וּמֵאַיִן
נָשָׂא הָרוּחַ אֶת הַכּוֹכָב הַזֶה?

וְהַאִם אֲנִי אֲבוּדָה
בֵּין דְּבָרִים יְפֵי קִרְבָה?
אוֹ אוּלַי
הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר
מֵשִׁיב נַפְשִׁי אֵלָי?

(לאה גולדברג)