יומן חלל

דווקא היום שהחלטתי שאני לא מתעצבנת מכלום,

דווקא היום שעשיתי הכל להשאר רגועה לפחות בבוקר...

דווקא היום הכל הולך הפוך!

אבל, מול כל מכשול שהיקום זורק לעברי מהבוקר, אני לוקחת נשימה עמוקה, נרגעת, וממשיכה...

מתעקשת שהיום הזה יהיה טוב!

אבל תענו ברצינות...

כשאתם שמים תמונה של הזין שלכם בפרופיל למה אתם מצפים?

כי בכל הרצינות בכל חיי לא הצלחתי להבין מה יפה בזין או בביצים שעירות?

כשאדם לא רואה את העתיד שלו הוא נתקע על העבר שלו ולא יכול להתקדם...

כנראה שזה מה שעובר עלי...

געגועים לזמנים אחרים, רגשות, תחושות...

הנה משהו שכתבתי לפני שלוש שנים כשהרגשתי משהו:

כשמילה שלך
גורמת ללב להתרחב
ללא גבולות
עד שלא נשאר מקום לאוויר
כשמבט שלך
מעלים את כל החששות והפחדים

אני יודעת
שאני במקום הנכון
שמצאתי את השלווה
ובין זרועותיך
מצאתי נחמה

💜

מקווה להרגיש בקרוב...

זה לא הלבד...

זו הבדידות של הלב...

מלא זמן לא כתבתי, 

אבל אחרי הלילה מרגישה צורך לפרוק קצת...

הלכתי לישון מאוחר, כל הערב קיננה בי התחושה שחסר לי בן זוג, חסרה לי התחושה של הקרבה הפשוטה, החיבוק המפנק, להרדם בכפיות ולברוח באמצע הלילה מהחיבוק כי חם לי למות.

נרדמתי עם חיוך כשנזכרתי באהבות הקטנות שחוויתי, בתחושות שגברים מסויימים עוררו אצלי...

התעוררתי עם תחושת חוסר ונרגנות שמתאימה לאנשים זקנים, נזכרתי במחשבות לפני השינה, החיוך חזר, אבל הצורך נשאר חזק ונוכח מאוד.

תמונות מכל מיני קשרים עולות לי בראש, אני מתגעגעת לחיוך שהיה לי שם, ברגעים הקטנים, לתחושת האושר שנדמה שהיא אין סופית, לצחוקים משטויות שרק אנחנו מבינים, למבטים שלא מצריכים מילים, לצורך לגעת כל הזמן...

אתה מוכן לבוא כבר? 

אני פה מחכה לך...

💜

האם באמת כל סוף הוא התחלה? 

האם יש סופים ללא התחלות? 

התחלות ללא סופים אני מכירה מקרוב...

זה כל המוות הזה שעופף את השנה שחלפה, יותר מידי מוות סביבי...

אני מנסה לגעת שוב בכאב הזה שהמוות מביא איתו.

מסתכלת על אותם אלה שרק הרגע איבדו היקר להם מכל, יודעת בדיוק מה הם מרגישים מבפנים, אבל לא מרגישה כלום בעצמי ..

נראה לי שאני מאבדת תחושת אמפתיה...

או שאולי הכאב כל כך גדול, שהמוח שלי יודע שהלב שלי לא יעמוד בו שוב...

יבוא יום ואתמודד גם עם זה...

נגמרה השנה ומתחילה חדשה... 

נגמר השבוע ומתחיל חדש...

הזמן לא עוצר, אפילו לא לרגע...

שבוע טוב

💜

פעם חשבתי שיש לי "תקרה נמוכה", כי ככל שכיוונתי גבוה יותר הגעתי עד נקודה מסויימת שחשבתי שהיא התקרה, או שהתרסקתי כדי להתחיל הכל מההתחלה, אבל נקודת ה"שיא" נראתה לי אותה נקודה תמיד.

בשנה האחרונה הסרתי המון דברים שהסתירו לי את האופק, הסיתו את תשומת ליבי, וגרמו לי להרגיש "שהתקרה" שלי נמוכה, נכון זה הפך אותי לקצת יותר מרוחקת, שקטה, אבל זה לא באמת ככה, כי אני מרוכזת, ממוקדת, זה רק נראה או מרגיש מהצד כמו ריחוק...

למדתי להסתכל גבוה, לראות רחוק, להבין שכדי להשיג את מה שאני רוצה וצריכה רק הייתי צריכה להרים מבט, להתמקד, ולעשות!

בתקופה של שינויים הכי קשה לעמוד במקום ולחכות, וכאחת שיש לה בעיה בדחיית סיפוקים, אני כבר רוצה להיות "שם" אחרי הכלללל, אבל, כרגע הכי חשוב לחכות, דברים גדולים נולדים לאט...

היקום ממשיך לשלוח לי סימנים שאני בדרך הנכונה, דברים קטנים שממש הייתי צריכה שיסתדרו מסתדרים מכיוונים מפתיעים, ואני אוהבת הפתעות! או שפשוט הציפיות שלי מכולם הן אפסיות כך שתמיד אפשר להפתיע אותי...

מכירים את התחושה שאתם חייבים לספר למישהו משהו שעובר עליכם אבל מפחדים לפתוח את הפה שלא במקרה יתברר שזה חלום? אז משהו כזה בערך...

אני חושבת שהגיע הזמן ל...

נס ענק! וראש מרגיע...

ערב טוב

💜

השבוע כבר נגמר וכך גם הכוחות שלי...

מותשת פיזית ונפשית.

נסעתי עם המשפחה לבקעה לסופ"ש, מחליפה שקט מוכר בשקט אחר...

החודש האחרון הבהיר לי שאני לא יכולה להמשיך כך אם אני רוצה לשמור על שפיותי שגם ככה לוקה בחסר...

צריכה לערוך שינויים בחיי וזה מצריך המון כוחות שהתבזבזו על מקום עבודה שלא עושה לי טוב.

החלטתי לקחת את החודש הקרוב למחשבה, מה אני באמת רוצה מעצמי, מהחיים, ובכלל...

עכשיו הולכת לנשנש את האחיינים שלי, שלושה נסיכים מדהימים שעושים אותי מאושרת בכל פעם שהם קוראים לי "דודה"...

שבת שלום 

💜

בא לי להרגיש שוב...

בא לי להתרגש שוב...

בא לי...

כל כך הרבה זמן לבד שאני כבר לא זוכרת איך מרגישים...

אז שנים שאני לא חוגגת יומולדת, בערך מגיל 16.

אבל בכל שנה בערב היומולדת נפגשים כל המשפחה לקפה ועוגה שאני בחרתי שאמא תכין. כן עד היום אמא מכינה לי עוגת יומולדת לבחירתי...

הבוקר הגיע האדם הכי חשוב לי בשנה האחרונה ולקח אותי לארוחת בוקר מאוחרת, ואז לטיול מהמם!

הטלפונים שהתקבלו והשיחות שהתארכו, גרמו לו להיות חסר סבלנות, אבל קשה לי לסיים שיחות באמצע, במיוחד מאנשים שלא שמעתי מהם הרבה זמן.

ואז הגיע הזמן למתנה השלישית ממנו לאותו היום, (השתיים הראשונות ישארו בינינו...). 50+1 הצלפות עם קיין...

התחלנו לחפש מקום מתאים, ובתור התחלה המקום שנבחר היה מערת קולומבריום גדולה, ידעתי שאחרי כל כך הרבה זמן שלא היה שום מפגש כאב, אני הולכת לסבול!

הוא הכין מראש בבית קיין חזק יותר מהקיין שקנה לי לפני כמה חודשים, אכזרי ביותר וכואב עד שכמעט התעלפתי.

הסבב הראשון הסתיים די מהר כאשר מטיילים הגיעו לפתח המערה, שמעתי אותם לפני שנכנסו כך שנמנעה מהם המבוכה בלראות גבר מצליף באישה עם קיין בישבן... אני חושבת שהייתי נקרעת מצחוק אם הם היו נכנסים ותופסים אותנו...

מרוב כאבים התבלבלתי בספירה מספר פעמים, הייתי מסוחררת לפעמים עד כמעט עילפון, כמעט וויתרתי על להגיע ל 51, אולם יש מי שמכיר את הישבן שלי קצת יותר טוב ממני מסתבר, והוא לא וויתר, הוא סיים עם ה 51 ואני לא התעלפתי בסוף!

נשארתי עם סימנים יפים ( אם היה לי מנוי הייתי מראה לכם) וכואב לי לשבת, אבל החיוך לא ירד מהפנים לאחר מכן כל הערב, אפילו אמא שלי התפלאה שאני במצב רוח טוב ביומולדת שלי...

אם לא אמרתי, או לא אמרתי מספיק, אז תודה לך על היום במיוחד, ותודה על כל החודשים אחורה שסבלת אותי, והכלת אותי, והכאבת לי, ולקחת אותי לטיולים בטבע ובנשמה, וכל פעם מחדש החזרת לי את החיוך גם כשהיה נראה בלתי אפשרי, תודה על מי שאתה ומה שאתה בשבילי.

תודה לכל המאחלים בפוסט הקודם, בצ'אט, בפרטי, בהודעות, בווצאפ, בפייס, בטלפון ופנים אל פנים, תודה רבה!

יום הולדת שמח לי 

💜