יומן חלל

השעמום יהרוג אותי לפני שאני אדבק בקורונה...

מרגישה חסרת מנוחה כבר...

אם לא אמצא תעסוקה בקרוב...

בא לי למות...

רציתי...

רציתי שתבוא עד אלי...

רציתי שתעטוף את כולי...

רציתי שתקח ותשתמש בגופי...

רציתי שתרחיב את חורי...

רציתי שתזיין חזק את נפשי...

רציתי שתשחרר נשמתי...

רציתי...

חופשיה כמו הרוח...

יחפה במדבר הפתוח...

לא עטפה את גופה...

הולכת במרחק בטוח...

החופש שלה מתעתע..

נשמתה חופשיה,

חשופה למגע...

בעבותות נסתרים,

היא נקשרת אליו...

סוערת נודדת...

נרגעת בתוכה...

כבר ארבע לפנות בוקר ואני לא ישנה...

ישנתי שעה אולי קצת יותר...

התעוררתי בתחושה של חוסר...

אין אף אחד בבית רק אני...

בחוץ מזג אוויר חורפי...

מזג אוויר להתכרבלות,

מנסה לחזור לישון, אבל משהו בי לא רגוע...

הייתי רוצה אותך פה איתי...

יודעת שבתוך זרועותייך אוכל להרדם...

נכנסת למקלחת...

את המים הדלקתי כמה דקות לפני...

אדים סמיכים מכסים את המקלחת,

ועוד לפני שאני נכנסת למים אני שואפת את האדים החמים עמוק לריאות, מרגישה אותן בוערות, ונרגעות...

נכנסת למים, הגוף תמיד מופתע מעוצמת החום לכמה רגעים, לאט לאט העור מתרגל לצריבה התמידית וכל הגוף מתרכז בנשימה...

הצריבה בריאות מערפלת את הראש...

רוגע מתפשט בכל הגוף...

הדם בוער מפעפע בתוכי...

עוד נשימה עמוקה...

העיניים נפתחות...

עכשיו אפשר להתחיל להתקלח...

לרוב האנשים יש חלומות, מטרות להגשים, יעדים שהציבו לעצמם להספיק לפני שלא יוכלו יותר...

אני אישה פשוטה, מינימליסטית, לא צריכה הרבה כדי להיות מאושרת, החלומות שלי תמיד היו קשורים בטבע, ירוק בעיניים, או מדבר, תמיד החלום קשור לחופש, לשחרור, ושם בטבע יש הכל...

בא לי...

בא לי להעלם לכולם, לשכוח מכל הצרות, לחיות בשביל הרגע, להפסיק את המרוץ...

כל מה שנשאר זה לחלום... 

אולי יום אחד זה יתגשם...

יש לי זיכרון טוב (לרוב).

אני זוכרת אחורה שנים לפרטיי פרטים, אבל יש חלקים בזיכרון שמחקתי, לא רלוונטיים ותופסים מקום לדברים מיותרים אחרים...

תמיד הראש שלי עובד בלצלם מצבים, לזכור מילים, לדעת הכל שניה לפני, והמוח פעיל כל הזמן, מנתח, מפרק, מחשבות מתחלקות לתאים, מגרות, זיכרונות...

וכשהראש התמלא למדתי לזכור בעיניים, בפה, באוזניים, בעור...

זכרתי מראות כמו הבזקי תמונות...

טעמים מזכירים תמיד מקומות מצבים, רגשות...

צלילים וקולות מזכירים אנשים...

אבל הזיכרון שאני הכי אוהבת עוד מאז שאני ילדה קטנה זה הזיכרון של העור...

העור שלי זוכר הכל, כל ריפרוף של רוח, כל מגע עור לעור...

העור שלי זוכר לפעמים עד כאב, עד עונג מתמשך...

הזיכרון של העור גורם לצמרמורת, זרמים שעולים ויורדים לאורך כל הגוף, יוצרים זיכרון של מגע כמו ציור מתחת לעור...

כשהעור זוכר, כל הזיכרונות מתעמעמים, נותנים לו מקום, העיניים נעצמות, הפה מתייבש, האוזניים גועשות בהלמות הלב...

יש לי זיכרון טוב,

אבל העור זוכר לא נותן לי לשכוח...

כבר מאוחר בלילה...

חוזרת מהעבודה מפורקת,

מתפשטת תוך כדי כניסה לבית,

מרתיחה מים,

פותחת את הברז במקלחת, מחכה שהמקלחת תתמלא אדים, ונכנסת למים רותחים.

המקלחת מהירה, הגוף מותש מהיום...

מתעטפת במגבות ויוצאת להכין קפה ולהתכונן לשינה.

מהר מאוד העייפות משתלטת עלי, ואני נכנסת למיטה עירומה...

לא יודעת כמה זמן ישנתי, אבל ההתעוררות הייתה מפתיעה, כואבת ומחרמנת באותה נשימה, אותה נשימה שנעתקה ברגע שהבנתי מה קורה...

החלטת להפתיע, הגעת באמצע הלילה, נחוש לקחת את מה שנמנעת לקחת במשך זמן כה רב.

התעוררתי מהספאנק הראשון, עדיין בין חלום למציאות, שומעת את עצמי נאנחת, הכאב היה נעים וצורב, היד השניה הייתה על עורפי מהדקת את ראשי לכרית, אני מרגישה את הנשימה שלך ליד האוזן שלי, ואתה שואל בשקט "עוד?" אני לא חושבת שעניתי, אבל שוב הרגשתי את ידך נוחתת על ישבני החשוף מולך, גופי מתעורר למגעך,  ראשי עוד מעורפל מאושר, ליבי פועם באוזניי, וגם הכוס פועם, בוערת מבפנים, ואתה לוקח את הזמן, מבין שאני מפקידה בידייך את גופי לרצונך...

אתה בודק את הרטיבות שלי, שתי אצבעות מחליקות לתוכי בקלות, ואני מתפתלת תחת ידך שמרתקת אותי למיטה, מייללת בשקט את החרמנות שלי לתוך הכרית...

אחרי זמן שנדמה כנצח, ותחושה שאין אזור אחד בישבני שלא בוער למגע, אתה חודר לתוכי, מזיין חזק, תובע בעלות על חוריי, וגופי, מסמן בידייך, ושינייך, עד ששנינו מתפרקים, אתה גומר בתוכי, מסמן גם בפנים את מה ששלך...

אתה נשאר בתוכי נשכב לצידי אוסף אותי אליך, מחבק חזק, ואני נרדמת לתוך החיבוק, חיוך של אושר על פניי ואושר מטורף בליבי...

מתעוררת בבוקר, לבד...

אין זכר למה שחשבתי/חלמתי שקרה בלילה...

תחושת הכאב בישבני מאשרת שאכן קרה...

במבט למראה אין סימן שנראה...

ואני מבולבולת...

היה או לא היה?

💜

זוג עיניים עצובות
ושפתיים בוכיות
אף קטן וגם סולד
עד שתגדל

ריח של פריחה אהבת
בצבעים יפים נגעת
צעד ראשון שלך
אל מול כולם

ילד אתה עולם
מלאך קטן בין מלאכים
דרך דמעה שקופה
אראה אותך בין כוכבים
שנים אחלום עליך
אסלול דרכי אליך
אתה איתי בנשמתי
ילד אתה עולם

סיפרו לי על עולם אחר
בלי חומות ובלי גדר
לשם הגעת כה קטן
ושם תגדל
בחלומות אתה תופיע
עיני שקד עם צחוק מרגיע
הותירו שובל ארוך
של זכרונות

ריח של אביב השארת
בצעדים קטנים הלכת
למה והם קטנים
הוי אלוהים והם קטנים
אויי אלוהים