בוקר חורפי עם שמש קיצית חיכה לי כשיצאתי לטיול בוקר עם הכלב.
אנחנו עולים אל השביל שנמצא ממש במרכז ההרים, אותו שביל מוכר שאנחנו מטיילים בו כל יום פעמיים.
כל יום השביל משתנה, הצמחים מצדדיו מעניקים לו מראה שונה בכל יום, שלוליות יבשות או בוציות משנות את נתיב ההליכה, הכלב נעצר בשלולית שעדיין יש בה מים ושותה כששתי רגליו הקדמיות בתוך המים, הוא מרים את ראשו אלי לראות שאני עדיין מתקדמת לעברו ולרגע היה נדמה לי שהוא מחייך כשמבין שאנחנו ממשיכים ללכת.
אני עוצרת מידי פעם, מצלמת את משטחי הכלניות שגדלים מיום ליום, כמויות של כלניות צובעות את ההר באדום בוהק כשקרני השמש מחממות ועלי הכותרת נפתחים אליהן, כמו אומרות "בוקר טוב".
ברחשים עפים מסביבי, תחושה של סוף חורף הם מביאים, הפרפרים הלבנים והדבורים גם הם עפים מפרח לפרח.
אני מנערת את ראשי מדי פעם כשברחשים סוררים נלכדים ברעמה הארוכה שלי, שעות אחר כך אני עוד מוציאה ברחשים משערותי וצוחקת לעצמי כשאני מדמה את עצמי למלכודת ברחשים חיה.
אחרי כמה שעות בשמש, הגיע הזמן לחזור הביתה.
נראה לי ששנינו הולכים לשנוצ כמה שעות.
💜