הלילה סיימתי קפה וסיגריה במרפסת, ונכנסתי הביתה לשכב במיטה...
לילה אחרון בבקעה, מחשבות על כל מה שעברתי פה, הבאסה של גיסתי שאני עוזבת, כי אם לומר את האמת היא זקוקה לעזרה ואני באתי לה ולאחי טוב, היא קיבלה עזרה עם הילדים והבית, ואחי קיבל חופש מלדאוג לכל הדברים האלה, כשאני לא פה, אז קשה להם ואני מבינה, שלושה ילדים בהפרשים של שנתיים... זה קשה... תמיד טענתי שכדי לגדל ילד צריך כפר... וזה מוכח כל פעם שאני פה...
אני יודעת שאני אתגעגע, ואני קצת עצובה שאני צריכה לחזור הביתה...
בזמן האחרון הרבה שואלים אותי מה אני עושה בכלוב ( לא שזה עניינו של מישהו) אבל זה מצחיק אותי קצת, וגם גרם לי לחשוב על מה אני עושה בעולם המטורף הזה של הבדסמ, אין לי תשובות גם לעצמי למעט זה שזה עדיין מסקרן אותי...
הכרתי פה הרבה אנשים בצורה ווירטואלית, משני צידי השוט, וגם כל מיני אחרים וקינקים, ויש כאלה שהכרתי ואני מצטערת על זה, ויש כאלה שאני מצטערת שלא הכרתי יותר...
ככל שאני פה יותר אני לומדת על עצמי יותר, לומדת לאהוב בעצמי דברים שפעם לא סבלתי, לומדת לפתוח את הראש והמחשבה לדברים חדשים... נראה לי שמצאתי את הסיבה שבגללה אני פה, אני מרגישה בטוחה פה, אני יכולה לכתוב ולפרוק וכמעט לא שופטים אותי, אני לומדת לדייק את עצמי, לכוון עצמי רק לטוב, בתקווה שיום אחד אני אמצא את השלם שלי...
כיף לכתוב מהמיטה... אני כמעט נרדמת... (אני משעממת את עצמי כנראה)
חיוך גדול :-)
לילה טוב
💜
