ורבאלית

2:30 לפנות בוקר. יורד גשם. אני על הגג בבגד מינימאלי. אוהבת להרגיש את הטיפות על העור.
הלילה, רוצה להיות לבד. Me Myself and I.
עומדת בגשם ונושמת. האוויר המזוהם של ת"א מריח לי נקי. העיר נראית אחרת מלמעלה.
היורה מנקה הרבה. למרות שזה הגשם הכי מלוכלך.

הפגישות בייננו מקבלות משמעות שונה. הבדס"מ כבר לא הדבר היחיד שמקשר.
אני קולטת רכב אדום. טויוטה יאריס. בדיוק כמו שלו.
בטוחה שיש עוד כאלה. משחררת ויורדת בחזרה לדירה.

פרח אדום מחכה לי על סף הדלת. אני מבינה שהרכב למטה, שלו.
משאירה את הפרח, נכנסת לדירה ולוקחת את הנייד. מסמסת.
"אתה לא מכבד שאני רוצה להיות לבד. תעלה!"
מכניסה דיסק של זקיר חוסיין ומדליקה כמה נרות.

ללא מילים, נכנס בראש מורכן. לא מעז להישיר מבט. מתפשט ויורד על ארבע.
פלדלת אחת, לא נעולה מפרידה ביינו לחדר המדרגות וחשק רגעי לבעוט בו החוצה, עובר בי.
והולך.
לרגליי שלולית קטנה מהגשם שגופי ספג.
זזה שני צעדים ונעצרת. הוא מנקה בלשונו.
הולכת לסלון והוא אחרי. עונדת קולר לצווארו, מחברת את הרצועה ושוקעת בספה.
מורידה לו את הראש לכיוון מגפיי. הוא מתחיל ללקק אותם. בלהט, בתשוקה.
מבלי לשים לב, הוא מרים אט אט את רגלי. אני נותנת לו 7.8 שניות בדיוק להנות מתנוחה קרובה לישיבה ומפליקה לו.
סטירה חזקה. סימני האצבעות שלי לא מאחרים לצוץ על עור פניו.
"אבל למה, מה לא בסדר מלכה שלי?"
עוד אחת. חזקה מקודמתה. "תפעיל את התא וחצי שיש לך במח ותחשוב."
שקט.
הסטירה השלישית חזקה. אולי חזקה מידי. לוקח לו קצת להתאושש.
"הרגל שלי נשארת במקומה. אתה יורד אליה. אתה מבין?"
הוא מרגיש דביל ואני מזהה. מתחילה לזהות את ההרגשות שלו. לא רוצה לחשוב מה זה אומר. לא כרגע.
נושק לרגליי. "סליחה מלכתי."
נעמדת, רוכנת מעליו, תופסת את אשכיו, מושכת ונועצת את ציפורניי בעור העדין שמסביבם ומשלחת אצבע אמצעית לפי הטבעת.
הידוק ציפורניי תוך כדי משיכה הוציאה ממנו אנקת כאב מגרה.
משחררת וחוזרת לספה.
חולץ ומלקק את כפות רגליי. מלקק ומלקק.
רמת החרמנות שלו עולה. הזין שלו זקור.
"תביא כוס מהמטבח."
בטיפשותו, חשב שיעשה זאת על שתיים. שוב מזהה.
כשהציפורניים שלי ננעצות בצווארו, קצת מעל לקולר, הוא מבין וזוחל למטבח. מביא כוס. הזין עדין עומד.
"אתה חרמן, טינופת. תאונן ותגמור בתוך הכוס שהבאת. אני רוצה את הראש שלך נקי. וגם את הצינור."
הוא מאונן ואני נוקשת בחוסר סבלנות עם העקב ברצפה. לפי קצב המוסיקה. זה מוציא אותו מריכוז.
אי אפשר שלא לצחקק.
הוא מתחיל להגיע לשם. רעידות הגוף הקטנות.
מחזיק את הכוס. הוא עומד לגמור.
אני עולה על הספה ופותחת את החלון לרווחה.
מסתכלת לעברו.
"קום. תאונן פה, בחלון ותגמור החוצה. אולי אחד מהשכנים יקלוט." אני צוחקת ומתיישבת בכורסה ליד.
מבוהל. יודע שאין לו ברירה. הוא מנסה לגמור. מבועט ומפוחד הוא מביא ביד ובקושי רב גומר.
"לך לרחוץ ידיים. אל תיגע בכלום בדרך."

הכותונת שלגופי דקה. משב אוויר קריר נכנס ומעמיד לי את הפטמות.
הוא מתחתיי. שותק. מתיישבת בכורסה.
"תתחיל ללקק."
קרסוליים, ברך. הוא מלקק בשפתיים ולשון עדינות. מוסיף יד מידי פעם.
שמגיע לפנים הירך, אני מצטמררת. הוא נעצר לרגע.
"לא אמרתי לך להפסיק." אני קמה. מסתובבת ודוחפת את ישבני בפניו.
אני מרגישה את הלשון שלו מלקקת אותי. מלקק סביב החור ומחדיר לשון.
"תנקה כמו שצריך. אני רוצה את הלשון שלך עמוק בתוך התחת שלי."
הוא משתדל.
אני משנה את זווית העמידה. כשהוא ישוב על הרצפה, אני מצמידה את גבו לכורסה ומשעינה את ראשו לאחור.
נעמדת בגבי אליו, מפסקת את ישבניי ומתיישבת.
הוא מתקשה לנשום. אני ממשיכה לחנוק.
בשניה הזאת שלפני, בשלב שהוא מתחיל להאדים ולנסות לא להתפתל, אני מתרוממת.
לשניה.
מתיישבת שוב.
חונקת.
משחררת שוב. ומסתובבת.
"עכשיו נראה מה אתה באמת יודע לעשות עם הפה שלך."
הוא מנסה להשחיל מילה אך לא מספיק.
אני דוחפת את ראשו בין רגליי.
"תכניס את הלשון עמוק לתוך הכוס שלי."
אני מרגישה את פיו הפעור מנסה להקיף את כולי ולשונו משתוללת בתוכי. הגירוי גובר.
מפסקת את השפתיים ונמרחת על פניו. מזיינת לו את הפנים.
מהמצח ועד הסנטר. עכשיו אני מבינה למה אני נמשכת לגברים עם אף גדול.
הוא מנסה לענג אותי עם הלשון.
אני מקשה עליו. "תמצוץ, זבל."
אחרי מספר תנודות הוא מצליח לתפוס את הדגדגן שלי בשפתיו ומתחיל לינוק.
תחילה בעדינות. אני ממשיכה להקשות עליו וזזה למעלה, למטה.
הוא בשלו – מוצץ.
הוא משלב אצבע. עוד אחת. אני מרגישה את המיצים שלי נמרחים על פניו.
אני מזיינת לו את הפנים חזק. האצבעות, המציצה, הלשון. הכל ביחד מביא אותי לאורגזמה מטורפת.
אני יודעת שהפעם אני הולכת להשפריץ בגדול.
עוצמת עיניים וזה מגיע. כל הגוף רועד לי.
"תבלע הכל. שאף לא טיפה אחת תיזל."
הוא כמעט נחנק. השפריץ, כפי ששערתי, חזק. חזק מאוד.
הוא בולע הכל בכמיהה. לא מפספס אף לא טיפה.
נעצרת. ישובה על פניו, מרוקנת. הרגשה עילאית.
אני מתרוממת. הוא מאושר.
כולו מרוח במיציי כשמבט של תודה בעיניו.
קמה והוא משתחווה לרגליי. נושק לכפותיי כאות תודה.

מבעד לחלון אני רואה את תל אביב. עיר מסריחה. רועשת, מזוהמת. רעה.
בכל זאת, אני אוהבת אותה.