"כבר חילקתי את עצמי לחלקים בשבילך והגשתי. המינימום שאתה יכול לעשות זה לחבר אותי חזרה. "
קיץ.
חם.
שיקרתי.
אפריל. לא באמת קיץ, חם אבל נעים כשנוסעים על הקורקינט. בטח כשנוסעים עם שמלת קיץ (וקסדה). במעלית אלייך אני מסתכלת במראה. הנסיעה עם הקסדה והשיער הפזור קצת בלגנה אותי. לא משהו רציני, אבל בעיני ניכר.
אתה מנשק אותי נשיקה רכה, מניח את יד שמאל על האגן שלי. המיקום של היד שלך ג'נטלמני. המוח שלך לא. הוא מעוות. הוא סוטה. אני מתה על זה. הקול שלך תמיד מתוק יותר משאני זוכרת, ותמיד מתוק יותר מאיך שמצפים שהקול שלך ישמע. שומעים בקול שלך כשאתה מחייך.
אחריי הקפה צהריים אתה מסתכל על הסלאק ואני מניחה שאתה אומר לעצמך "על הזין " אבל בלב, כי בקול רם אתה אומר "בא לך שאני אקשור אותך קצת ?"
לא מאיימים על יונה עם יין, אתה יודע. בטח לא אחריי סיבוב שעשינו מוקדם יותר שרק פותח לי את החשק.
אני שמה את הטלפון במטען ובאה למשטח המרופד. מעניין, בפעם הקודמת לבשתי משהו יפה יותר ועכשיו זה קצת מוזר ללבוש רק חולצה שלך. אתה נעמד מאחורי ויד שמאל שלך עוטפת אותי מאחור. אתה לא מצמיד את הגוף שלך מאחוריי, כי במרחב הזה אתה בועט בגומץ של הברך שלי, מקפל אותה ומוריד אותי לרצפה. הבנתי את הרמז. היד שלך מייצבת אותי. אני מסתכלת עלייך מלמטה ותוהה איך אני נראית – מעניין איך הנוף שלך משם. עומד , מתמר מעליי. בא לי לרדת לך. כל הזמן. אבל הזין שלך עבה ואתה מזיין לי את הפה כואב ואני תמיד מפחדת שזה לא נעים לך. נכנעת לספירלה של מחשבות. אתה מעביר יד בשיער שלי, ואני בדיוק חושבת אם יפה לי בחולצה שלך בהתחשב בזה שהיא דיי גדולה עליי. אתה אוחז בה מאחור ומוריד אותה. אני מופתעת.
יש תחושה פגיעה מאוד בלהיות על הברכיים מול מישהו, מולך.
יש משהו הרבה יותר פגיע בלהיות ערומה בו זמנית, כשאתה לבוש.
יש משהו הרבה יותר פגיע בלהירטב מזה.
בטח כשאתה יודע.
אתה מתחיל לעטוף אותי קצת בחבלים שלך ואני נודדת במחשבות. יש לי שיער על הפנים. אתה שומר איתי על קשר עין כי זה חשוב לי, אתה יודע. אתה מדבר איתי תוך כדי. אני מצחקקת. אתה מזהיר אותי לשמור על ריכוז ולא לזוז, כי עכשיו אני כבר על רגל אחת. אתה אוהב לעטוף את החבל סביבי ולקרב אותי אלייך. לנשק לי את המצח, את הלחי, להגיד מילים. אני משתדלת להקשיב לקול המתוק שלך, אבל זה קשה לפעמים. זה קשה מאוד כשאני ככ רטובה. זה קשה מאוד כשאני מרגישה כל משב אוויר כי הכוס שלי רטוב עכשיו בגללך. זה קשה כי אני חוששת כל רגע שאתחיל לנזול ותראה כמה אני חרמנית דרך הטיפות שלי. הכל מרגיש אופורי.
עד שאתה מרפה את אחד החבלים ואני עפה. אני מתהפכת באופן לא צפוי. עם הראש למטה. זה היה מלחיץ, מאוד. לוקח לי רגע לאסוף את עצמי. "את בסדר? " אתה מפציע.
" כן."
"זה היה בכוונה? "
אתה אוסף אותי קצת אלייך. "כן. לא ציפיתי שזה יהיה היפוך כזה גדול אבל כן."
אני מרגישה בטוחה. אני יכולה להגיד לך אם משהו מוגזם לי.
אתה ממשיך באומנות שלך. כשאני כותבת על זה עכשיו זה קצת כמו השפיך שלך.
אתה מצייר עליי עם זה. אתה מכתים אותי בזה. אני אחת עם זה. זה נעים.
יש משהו מאוד לוקח בחבלים. מאוד רכושני. מאוד כוחני. כוחני בצורה יוצאת מן הכלל. עדין בצורה יוצאת מן הכלל. אלגנטי. כמו שחמט. כמה כתבתי על שחמט ומין, אלוהים. אבל כן. ברכות אתה לוקח ממני את האוטונומיה שלי. משהו כ"כ אלמנטרי, בסיסי, הישרדותי – שקל לך לקחת ממני. שאני נותנת לך.
כשאתה מזיין לי את הפה, כשאתה מורח לי שפיך על הפנים אני נותנת לך את הצד הזנותי שלי. המצועצע. המלוכלך. המרצה. החושב עלייך.
כשאתה קושר אותי ,בצורה סטרילית, כמו מנתח, אתה מפריד ממני את הכוח האמיתי שלי. ברגע אחד לא משנה מה אגיד. אין מה לעשות. כרגע – את בחבלים שלי. כמו להיות תחת הרדמה. זה אינטימי בצורה מחרידה ומערפלת חושים. זה מאיים כמה שזה אינטימי. תודה שזה איתך.
הורדת והעלית ושינית אותי. רגע מתאפסים על הרצפה. חצי קשורה אתה משעין אותי עלייך, מלטף ואז נותן לי סטירה בשד. אני לא בטוחה מתי אבל אתה מחזיר אותי לאוויר, הפעם בין שני הבמבוקים. חצי מפוקסת. אני רק חוזרת לפוקוס כשאני שומעת את הרוכסן שלך נפתח ואני רואה אותך מתהלך בבית. מביא משהו.
לא ציפיתי להרגיש את הזין שלך בפה שלי. בטח לא כשאני הפוכה. אני מנסה לתת לך לזין לי את הפה אבל לא מצליחה לתפוס את הקצב ונחנקת כמה פעמים. הרוק שלי נוזל לי על הפנים. הדמעות מאיימות להתפרץ. אתה עוזב את זה ומלטף לי את הראש. אני מתוסכלת.
"את רוצה שאני אקשור לך את השיער ? זה יקל לך על הצוואר."
לא יודעת. אני רוצה שתעזוב אותי אבל במקביל שלא תוריד ממני את הידיים החמות שלך. ולעזאזל כבר עם הקול המתוק שלך. אתה נותן לי סטירה קטנה בלחי. אני מתוסכלת. אני ככ חרמנית. בא לי שתוריד אותי מהחבלים עכשיו ואני אוכל להיות החור הקטן שלך. אני מרגישה שאני לא מצליחה ככה.
אתה מצמיד אל הכוס שלי, הרטוב ממילא, ויברטור.
אני לא יודעת להכיל את זה. אני כותבת עד עכשיו וידעתי להכיל הכל. אני לא יודעת איך לכתוב עלייך מזיין אותי באוויר כשאני בחבלים שלך. אני לא יודעת לכתוב על כמה כיף זה לראות את זה בהשתקפות של הטלוויזיה. אל תפסיק לעולם. הדרך היחידה שחשבתי לכתוב על זה היא כזו –
אני זוכרת שהייתי צעירה יותר ועוד גרתי אצל ההורים. ואני לא זוכרת מה קרה שתסכל אותי ואיפה הייתי, אבל תוסכלתי מאיזה חוק ולא רציתי לעשות את מה שצריך. והסתכלתי על התקרה בחדר שלי ואמרתי לעצמי הטינאג'רית – כשאני אגדל אני אעשה מה שאני רוצה ואף אחד לא יגיד לי מה לעשות. אז אני הצעירה – יו מייד איט. זה בדיוק מה שאת רוצה. זה בדיוק מה שאני רוצה.
אני מסתכלת על התקרה ואני רוצה אותך עמוק יותר בתוכי. יש משהו כ"כ מתסכל בניגוד מול הכאב התמידי של החבלים לעומת העונג שלך. אני עוד אכתוב על זה. מצד אחד – אתה מענה אותי. מצד שני – אתה ככ עושה לי נעים. הפער הזה מסחרר אותי.
אחריי כמה זמן הרגל שלי מתחילה לאבד תחושה ואנחנו מפסיקים להזדיין. אני לא מאמינה. הזין שלך היה עמוד התווך שהתקיים עליו העולם שלי עד לפני רגע, ועכשיו אתה מוריד ממני את החבלים. אני מתוסכלת. אני עצובה. הקול המתוק שלך מדבר אליי תוך כדי שאתה משחרר אותי מהחבלים ואני רק מרגישה כמו פיה שאתה מדבר איתה כשאתה לוקח לה את הכנפיים. אני מנסה לנשום עמוק.
ואני מנסה לנשום עמוק. ואני מנסה לנשום עמוק. והאוויר ... לא נכנס.
החזה שלי עולה ויורד בתסכול.
" היי .. היי ... מה קרה ? "
אתה שומע את הנשימות שלי הופכת לקצת בכי. אני עוד לא יודעת להסביר למה. זאת היתה רכבת הרים רגשית. זה מטורף לי. להיות על גג העולם לרגע. להיות ככ שלך. להרגיש שזה נלקח ממני. שהחזירו לי את האוטונומיה ואת כל האחריות ושעכשיו אני שוב פעם צריכה להיות אחראית. הייתי ככ קטנה לרגע. אני ככ חשופה עם הניגוד הזה. לא ציפיתי לבכות. בטח שלא ציפיתי להרגיש בסדר עם זה.
"זה בכי טוב, באמת."
היה לי כ"כ אינטנסיבי ומדהים, שאי אפשר להתקיים בעולם עכשיו בלי לזכור את הרגע הזה. בלי לרצות שהוא ישוחזר שוב. אני לא זוכרת מי אמר לי פעם, שאפשר וכדאי לנסות את כל הסמים בעולם – חוץ מהרואין. הרואין גורם לאופוריה ככ חזקה שאתה לא משתחרר ממנה. היא משתחזרת לך במוח שוב ושוב ואתה רק רוצה לחזור אליה.
ככה היה לי הסקס בחבלים איתך. אני לא נגמלת מסקס איתך, וכל רגע שאתה לא מזיין אותי בחבלים זה רגע שבו אני שורדת בלי זה – אבל זה שם. בתת מודע שלי. מנסה להשתחזר שוב.
במקלחת ובכרבולים הנקיים אנחנו מחברים אותי חזרה. הגשתי לך את הצדדים המלוכלכים שלי, לקחת את הנקיים שלי גם, עשית איתם אהבה והחזרת למקום. עכשיו רק תגרד לי בכתף.
