לטל היה שם משפחה שפותח דלתות ,זין ענק ,ראש מלא שיער שופע, חוש הומור וכסף. אבל מה שהכי הגדיר את טל הייתה הקיבה שלו והאהבה שלו להיכנס אליי עד הסוף ולמתוח אותי מבפנים.
פגשתי את טל אחריי שהתפטרתי מחברת התוכנה - כבר שמעתם את הסיפור על חברת התוכנה ועל המנהל משם. אגב, אולי לא נעים לי מספיק להודות שתפקדתי חרא כדי לקבל מכתב פיטורין ופיצויים נחמדים לסטודנטית ולחתום אבטלה רגע. בכל מקרה, אחריי שזה קרה, הלכתי למלצר באיזה בר בעיר. לחתום אבטלה ולקבל בשחור מזומן של טיפים. לפני שאני מתמסרת ללימודים בפול כוח, לעשות קצת בית זונות, ללכת לים בבוקר, לרוץ בשקיעה, לשנוץ ואז ללכת לבר לעשות שמח וכסף בבר. הבר הוא כזה שהרכיבו מכיסאות שמצאו ברחוב ותיקנו. מקום שכונתי כזה עם צוות קטן ומחירים נעימים אבל על נחלת בנימין ושטח פנים של בר בקיבוץ, לא בר מתוך חלון כמו כל תל אביב. אוח, תל אביב .הייתי שמה גופיה ,טייץ ובלאדנסטון וזו הייתה הפוגה נעימה מהמראה המשרדי שאימצתי לעצמי בשנה האחרונה. שמתי טייץ עם כיווץ בתחת כזה, בכוונה, בכל משמרת, כדי לקבל טיפים טובים יותר. אני גם יודעת למלצר וגם לגרום לכולם להרגיש איך שהם רוצים להרגיש כשהם באים לבר, אולי אני מלצרית מעולה, אולי יש לי אישיות מרצה. אני לא יודעת, אולי זו בכלל מניפולציה רגשית שאני מפעילה, גורמת לאנשים להרגיש טוב ואז מסובבת אותם על האצבע הקטנה. בגלל זה המנהל, דניאל. היה שפוט שלי, משוגע מאהבה והורמונים. ראיתי את העיניים שלו עליי, ראיתי אותו מחייך ומחפש אותי בזווית העין בזמן משמרות. שנאתי את דניאל. דניאל מעולם לא ידע את זה. הוא בטח לא ידע את זה ביום שבו פגשתי את טל.
יום שלישי דיי רגוע, טיפוסי, יש שיאמרו. תל אביבים יוצאים לבירה בתל אביב, להכהות את החושים. להרגיש חלק ממשהו גדול יותר. אתה לא סתם לוזר שיושב בבית ומכור למריחואנה ורוצה לפתוח פודקאסט – אתה בבירה בתל אביב, איש העולם הגדול, יש לך את הביצים הכי גדולות בחדר, אבל אתה בעצם לוזר שאמא שלו מזכירה לו להחזיר את הכלים בשישי ומתבאסת שאבא שלך לא גמר בתחת במקום. אז את אותה הבעיה שיש לאורחים בבר עם בירות - יש לי את אותה בעיה אבל עם קוקטיילים. אני סוטה מהנושא – חזרה לאותו יום שלישי, בבר בתל אביב, אני שונאת את דניאל, הוא מעולם לא ידע שאני שונאת אותו ובא לי לעשות באמפ בשירותים בסוף משמרת ולזרום לאיזה מועדון, אבל בינתיים – צריך להמליץ על בירות לאנשי העולם הגדול בבר שכונתי.
יש אווירה של חרמנות בבר השכונתי הזה, ואולי,עם יד על הלב, אני באווירה של חרמנות בבר הזה. יש משהו חלקלק בלמלצר – אני מפלרטטת איתך או שאני רק נחמדה בשביל הטיפ? אתה משאיר לי את המספר שלך על הקבלה או שסתם ביקשת עט ?
אני סוטה.
אני גם סוטה מהנושא.
ערב מעניין, לא עמוס מדי בבר אבל לא ריק, אני מספיקה לחלק קצת חיוכים ולשבור קצת כוסות ולהרים צ'ייסרים עד שאני רואה את טל, עומד בכניסה לבר, מסתכל ימינה ושמאל בזמן שהוא מדבר בטלפון. המחשבה הראשונה שלי היא שיש לו גב רחב מאוד ואני משוכנעת שהוא שחה. כשהוא מסתכל ימינה שוב, אחרי השמאלה, הוא מעביר יד בשיער, ומהזווית הזאת רואים את היד שלו. היד שלו גדולה ומפוסלת, ובכלל, כל פלג הגוף הרחב שלו נשען על רגליים די צרות. רואים את השריר, אבל לא ענק. הבנתי שלאנשים גבוהים קשה יותר לפתח שרירי רגליים, אבל מה לי ולגובה?
דניאל, שלפעמים עוזר גם למארחת, מושיב את ששת החברים בשולחן שלי. אני רואה הרבה גברים יפים בעבודה הזאת, ולמעשה אני מחפיצה גברים בראש שלי בתכיפות דיי גבוהה, אז לא התרגשתי. הם התחילו לדבר באנגלית ואז קצת עברית וכששאלתי באנגלית את השולחן אם הם יודעים מה בא להם הוא ענה לי באנגלית , ושמעתי את המבטא הישראלי, קצת מזדנב אל ה" Could you recommend a wheat beer for me?" אז עניתי לו מחויכת שיש כמה סוגים של אלכסנדר מהברז, שני סוגים של מלכה ועוד איזה מותג גרמני אם הוא מעדיף. הוא מקפיד לשמור על קשר עין לאורך כל המשפט כשהוא אומר שהוא מוכן לכל מה שאביא. חבר נוסף שלו שאל אותי על המלצות לבירת חיטה, אבל הייתי קצת פחות מחויכת כשעניתי לחבר שלו.
אני ממשיכה לתזז בבר ורואה שהשולחן של טל מתקרב לסיום הבירה הראשונה, ואני שואלת אם הם רוצים סיבוב שני. חלק עונים כן, חלק מבקשים מים, וטל שואל מה נתתי לו לשתות מהאלכסנדר, כי היה לו ממש טעים. אני שומרת על קשר עין כשאני אומרת הוא אהב את הבלונד.
הם מזמינים עוד סיבוב ואני מספיקה רק להקליד את ההזמנה במחשב, אבל לא להוציא כי דניאל מוריד אותי ממשמרת. עשיתי פתיחה היום והעייפות מתחילה לטפטף. הזמנתי סלט עובדים, שלכולם זה סתם סלט קצת מבאס עם שניצלונים, אבל עאבד במטבח ואני מעשנים ליד הפחים ג'ויינט לפני משמרת פק"ל, אז הסלט שלי דווקא שווה ממש. הוא ערבי שיודע לבשל ולא רק לעשות פיגועים. סליחה אם נפגעתם כשכתבתי את זה, זה לא גזעני כי זאת בדיחה שחורה. אני צוחקת אני מבטיחה. סבתא שלי מצד אבא סבון של גרמנים אז לדעתי מותר לצחוק על הכל. נראה לי.
אני יושבת עם דניאל בשולחן עובדים, שכתוב עליו שולחן עובדים, שנמצא לא רחוק מהשולחן של טל. כשאני מתיישבת החבר'ה בשולחן אומרים לי בתאבון. אני רוצה להגיד תמותו ותעזבו אותי בשקט, כי התעייפתי, אבל יוצא "תודה רבה!" חייכני. דניאל יושב מול על כיסא שעשוי קש ומעשן סיגריה, וליאור, שממלצר יחד איתי יושב בעוד פינה של השולחן, בכיסא לא תואם את הספה שאני יושבת עליה.
אחד החברים של טל קם ומתיישב ליידי. מה?
הוא ממש אמריקאי יהודי, הוא מציג את עצמו (גילוי נאות - לא הקשבתי) ושואל אותי באנגלית מה קורה ? מה איתי? איך המשמרת עברה? אני סה"כ מבולבלת מהאינטרציה. איך הגנענו למצב שהוא מתחיל איתי? ולמה הוא מתחיל איתי בשולחן עובדים ? שישאיר טלפון על הקבלה או משהו. טל עסוק בלדבר עם חברים. מוזר מאוד. אולי הכל בראש שלי. זה קורה לפעמים. אולי פלרטטתי בלי לשים לב, ולא סתם הייתי נחמדה לחבר. שאלה שקשה לי לענות עליה בחיוב, אבל לכו תדעו. חבר אחר אמר לחבר האמריקאי היהודי לחזור לשולחן, כי הם הזמינו חשבון. הם משלמים לקרן, שהייתה על השולחן בחוץ בכניסה אבל עכשיו כבר נרגע קצת בבר, אז היא גם פה. היא מחייכת לשולחן עובדים כמי שנשארה אחרונה עומדת.
הם משלמים, קמים והולכים, טל יצא.
הרבה פעמים אני מתבאסת שאני לא עושה מוב. אני מתבאסת שאני לא אומרת ,שניה לפני שהוא קם, אומרת משהו, להעמיק את האינטראקציה איתו. הפעם לא התבאסתי. לא הרגשתי את הבאסה הזו עם טל. נחה עליי תחושה של מה שצריך לקרות.
אגב, אני שמחה לעדכן שצדקתי, כי בזמן שאני התעצלתי לקום וכל הצוות כבר קם, ורק דניאל נשאר להתעצל ליידי חברים שלו חוזרים וטל עובר משמאלי בדרכו לשירותים. בסדר אלוהים, בודהה, שמש- הבנתי את הרמז. ברגע שאני חושבת על זה שמה שצריך לקרות קורה, ושמה ששלי יגיע אליי – הוא מגיע אליי. הבנתי את הרמז. אני מוציאה עט מהכיס ולוקחת תחתית של בירה. קלסברג לדעתי. אני כותבת בפשטות על הצד האחורי, החלק של התחתית –
I thought you're cute והמספר שלי.
מצחיק, הוא שואל אותי- "Is this for my friend or…me"
"It's all for you"
