דיון טיפוסי בין קופרה בת ה-4 לזו הבוגרת
"אבל אולי בכל זאת?"
צר לי מתוקה שלי, את רואה שזה לא אפשרי, נכון?
"אבל אני רוצההה!"
אוקיי חמודה, אז את רוצה, את צריכה להבין שאי אפשר.
"אבל אני רוצה ואני רוצה את זה עכשיו!"
בסדר, אני מבינה שאת רוצה, כרגע זה לא אפשרי וזהו.
"אבל למההההה? זה לא פייר"
** רוטנת בעצבים כ-יאה לבת 4 טיפוסית שלא מבינה למה היא לא מקבלת את מה שהיא רוצה **
יפה שלי, יש דברים בעולם הזה שאין לך שליטה עליהם, לא כל דבר שאנחנו רוצים יכול לקרות. אני רואה שעצוב לך, הלוואי ויכולתי לעזור לך להעביר את הכאב.
"אבל... אבל... אני ממש רוצה לב, למה את לא מביאה לי?"
** נשכבת ברצפה בעצב, מסרבת להקשיב ורק צועקת **
תקומי ועכשיו! שמעת אותי?! את כבר ילדה גדולה, מספיק עם הבכיינות הזו, את צריכה להתמודד!
די בחייאת, נשבר לי ממנה לפעמים, כמה אפשר?
לכו תסבירו לבת 4 שהעולם לא תמיד הולך לפי מה שהיא רוצה. מוזר, לא?
לכו תסבירו לבת 4 הזו שהיא הולכת לחוות עוד כאב בחיים ושזו לא הפעם האחרונה.
לכו תסבירו לה שלא משנה כמה היא יפה מבפנים, אני לא אוכל לגרום לאחרים לתת לה את האהבה שמגיעה לה, את החיבוק הענק והאכפתיות שהיא רוצה.
אין לי לב לספר לה אפילו מה הולך להיות בהמשך...
האכזריות שהיא הולכת לחוות מהאדם שאמור להיות אבא שלה, הדברים שהיא הולכת לראות ולחוות ממש אוטוטו, המקרה ההוא בגיל 10, בגיל 11, ההחלטה הגורלית שהיא אמורה לעשות בגיל 13, האכזבות שהיא הולכת לקבל מחברים, הקשר האלים שהיא הולכת ליפול אליו, האכזבות הרבות מאנשים שהיא סומכת עליהם בדרך...
אני רק מקווה שהיא תפסיק להיות תמימה.
תקשיבו, אני לא רעה, באמת שקשה לי לנזוף בה כל הזמן... קשה לי לראות את הפרצוף המבואס שלה כשהיא מבינה שדי, כשהיא מבינה שהיא צריכה להפסיק ולקבל את מה שאני אומרת לה.
אבל רק ככה היא תפסיק לחפש את הטוב בכולם, כי זה רק פוגע בה, אני אומרת את זה מניסיון, כדי שהיא תלמד ותפיק לקחים יותר טוב ממני, אני עושה את זה לטובתה, באמת...
כדי שמתישהו היא תקבל את הלב שהיא כל כך רוצה, לב כזה שיראה אותה באמת, לב שיציץ לתוך הנשמה שלה ויגיד לה "וואו, את מדהימה, ככה כמו שאת, אני פה ואין מצב שאי פעם אתן לך ללכת".
לא קל לשמור על קור רוח כשהילדה הקטנה שבך בעיצומו של התקף זעם...
