אני לא הרכוש שלה, אני שלה. הילדה שלה, הגורה שלה. אני בחרתי בה, כי היא הדהימה אותי מספיק, כי היא מלכה. ועכשיו אני שלה, רק שלה. אני אעשה מה שהיא תגיד, מה שהיא תחליט ותרצה, כי היא המלכה שלי, ואני אוהבת אותה. כי היא הוכיחה לי שהיא שווה כל מאמץ והתמסרות שלי, כי היא הוכיחה לי שהיא מבינה מה היא אומרת, מקיימת הבטחות, שהיא שם, שהיא לא מוותרת עליי, ועוד מליון ואחד דברים, ולכן אני מקשיבה וסומכת עליה.
אני לא הרכוש שלה, אבל כבר מחכה שהיא תשתמש בי ביום רביעי הקרוב. מחכה להעלם לרגע לגמרי, ולהיות הגורה שלה בלבד. אני מצפה ליום אחד בו אהיה אני לצד הגורה בסשן עם המלכה, בו לא ארגיש צורך לברוח מעצמי כדי להרגיש, להתמסר, לשחרר. בו לא תהיה רק הגורה שמעריצה את המלכה אלא גם אני, שאוהבת אותה ומסתכלת עליה עם עיניים נוצצות.. למה אני מרגישה שאני צריכה לברוח? למה אני רואה את הסשן קורה בלעדיי? כאילו אני אצטרך לעשות ניתוק ביני לבין הגורה, כדי לא לשקוע בכל מה שעובר לי בראש. כאילו אני לא חושבת שיהיה סשן, ויהיה סשן מהמם, אבל אחריו יהיה שוב לבד. שוב כאבים, תהיה אני. ידעתי שאני והילדה מופרדות, זה חדש לי לגלות שגם הגורה בורחת לפעמים. אני בורחת מהילדה בגלל מה שעברה, הגורה בורחת ממני בגלל מה שאני, בגלל שאני לא יכולה לשחרר. אצטרך עוד לנתח את זה.
אבל עד אז, מלכה שלי
אני כל כך מחכה שתפרקי אותי..❤️
