אגם הברבורים

מסר קטן שאני רואה להעביר לעצמי הלילה, במיוחד לקראת שבוע חדש ומאתגר-

לא הכל מושלם, וזה בסדר.

אני רק בת 20, יחסית למה שעברתי ועצר אותי בחיים אני מחוברת לעצמי ובשלב מאוד מתקדם במציאת האני שלי ובמציאת האנשים שלי ומה שעושה לי טוב בחיים, ביחס לאחרים. והרי, מה היחס הזה משנה בכלל, חוץ מלתת פרופורציות? גם אם לא אתקדם מהר לעבר היעד, זה בסדר. הכל יקרה לבסוף בזמנו האיטי, הבלתי מתחשב. ואני בנתיים אמשיך לשנות את מה שאני יכולה כדי להיות אישה שמרגישה יותר כמו האני שבפנים, האני שהלב חושק שאהיה. מיום ליום אני נהיית קצת אחרת. לומדת דברים חדשים, מגלה דברים חדשים, מעזה, מנסה. גם בלי קשר למי שאהיה בעתיד, גם היום אני נהדרת. אני רואה אנשים באיזו קבוצה בפייסבוק כותבים על עצמם, מסכמים בנקודות. המון דברים מיוחדים. ואני חושבת לעצמי, יש לי המון מה לכתוב אבל הוא לא מרגיש נכון ויציב. יש לי עוד שיעורים ודרכים לעבור, אנשים לפגוש, דברים לעשות, דברים לשנות- לפני שאוכל לכתוב על עצמי בכזה ביטחון. אני רואה את עצמי היום לעומת אני של לפני שנה, אחרת לחלוטין, בוגרת יותר ויודעת מה היא רוצה. אני גאה במי שאני, אני מרגישה סקסית ונפלאה. ואם אני מחשבת נכון, עוד 3 חודשים יראו את השיפור שאני מדברת עליו, ואפילו אחריו יש עוד הרבה שיבוא ואני לא מכירה עדיין.

איזה כיף שאני לא יודעת הכל, אבל יודעת מספיק בכדי לאהוב, להאמין, ולתת הזדמנות לעצמי.

תודה על הדרך הזאת.