היה לי יום מושלם. יום חופש על חשבון הצבא, שהסתכם בהגעה מוקדמת במיוחד לממלכה של המלך והמלכה, או במילים אחרות, בית. גם הבית שלי. הגעתי וכמעט מיד עבד הנקיון של המלכה עמד להגיע, אז המלכה אמרה לי להשען על הקיר ולא לדבר אלא אם היא פונה אליי. הוא התחיל במלאכת הניקיון, והמלכה שמה לי גאג סגול והתחילה להתאמן עליי בקשירות. היתה תקשורת מופלאה רק עם העיניים, ועם צחוק שהגיח מדי פעם. זכיתי לראות את המלכה המדהימה מתרכזת בלקשור אותי, מסתכלת עליי עם העיניים היפות שלה ותוהה לעיתים למה אני צוחקת. לאחר מכן חיבקתי את המלכה המון, כל היום, עד סופו.. יש לכך כמה סיבות, הראשונה היא שכמעט איבדתי אותה, והייתי צריכה לאחות את השברים. השניה היא שמיום ליום אני נקשרת ומתחברת למלכה יותר. אני אוהבת אותה מאוד, אבל הקשר ההדוק הזה לפעמים גורם לי להרגיש קצת כמו ילדה שלה. וזה מוציא את הילדה השובבה שבי, שרוצה חום אימהי ובן אדם להעריץ ולאהוב. וזו היא, המלכה שלי. אז כנראה שהייתי קצת נודניקית ומציקה, אבל חמודה. בישלנו אני והמלך, אחר כך נתתי גם לו חיבוק גדול. הייתה ארוחה נהדרת ומשביעה. לפני שבישלנו ביחד המלכה נתנה לי חזיה יפה למדוד, ואמרה לי להשאר איתה. הרגשתי יפה, והייתי איתה עד שהלכתי. אחרי שאכלנו ראינו ביחד מפוצלים. המלך ליטף את ראשי מהצד, חיבקתי את המלכה, הרגל שלה היתה משולבת בשלי, והתחככתי בחזה הנעים שלה, שרציתי לחשוף ולטעום.. היא לא ידעה כמה רטובה הייתי מכל היום הזה, מכל האהבה, מהקשירה, מהרגל שהיא שמה לי שם.. בעזרת המלך קצת נגעתי במלכה בבטן, לא מעבר. אבל נהנתי לגעת בה שם. מוקדם יותר נתתי לה נשיקות בצוואר וטעמתי אותו, זה היה חלומי.
בסרט דיברו על אומץ לב. אני בהחלט מרגישה שהייתי משתייכת לשם בתקופה הזו. אני שוברת את כל המוסכמות שלי לאט אבל לא בזהירות, בחכמה. הכל התחיל כשבחרתי ללכת לקבנית. אני מטפלת בחלק האפל ביותר שלי. כל הכאבים יוצאים ממני החוצה בצורת כאב פיזי נתעב שריתק אותי יותר. גם איתו אני נאבקת חודשים והוא נחלש מאוד, בתקוה שיעלם בקרוב. הכאב הפיזי גרם לי להתמודד עם בעיה נוספת, הפציעות מחדר הכושר לפני הגיוס. אני עובדת כל הזמן, משיגה מדרסים, בדיקות, הפניות, ספרים, אולי אלך לפילאטיס בקרוב. באשר לנפש, כנראה אתחיל לקחת מייצבים ממש בקרוב, אני נאבקת מול הצבא להשגת הבנה מלאה (ואילו שיחה טובה והוכחה היו כל מה שהזדקקתי אליו כדי להצליח), כמעט מסיימת תהליך להשגת חייל בודד / הלנה מחוץ לבית, אולי אתחיל ללכת לחוג קרמיקה בקרוב שיאפשר לי מפלט אומנותי, ואף פניתי אל אנשים זרים ושונים ממני, לדעתי אנשים הרבה יותר פתוחים שבשלב תודעתי מתקדם יותר המטרה להפגש לתרגל מדיטציות ביחד, ואנשים רבים פונים אליי. הקשר עם המלכה רק ממריא, מהצד הסדר בא לידי ביטוי גם בסביבה החיצונית- דברים ישנים יגיעו לידיים אחרות, חלקם לפח. גם הקשר עם ההורים מתאזן והופך לנורמלי, התחלתי ללכת לתזונאית.. השינוי מתחיל אפילו מהעובדה שהתחלתי לדאוג לעצמי יותר וקניתי מברשת שיניים חשמלית שתהיה לי טובה יותר. אני עובדת על הפרטים הקטנים, את כל מוצרי הטיפוח שלי העברתי למוצרים טבעיים, ויש עוד המון לפרט. אני אמיצה בטירוף. ומדי פעם, יש לי את הבית, את המוכר (ולעיתים הלא מוכר) אבל לצידו תמיד אותו חיבוק, אותה נשיקה, אותה אהבה, אותו מבט רק אולי יותר אוהב מפגישה לפגישה, מלכה מושלמת שהיא הדמות הכי משמעותית בחיים שלי, מלך מדהים, נסיך קטן וכלבה שמשירה יותר מדי שיער.. רציתי לחבק אותה, זה אומץ בפני עצמו.
