שעה וחצי עמדתי במטבח עכשיו כדי להכין אוכל ליום וחצי. למה כל כך הרבה זמן? כי השבוע אני מתחילה בתזונה חדשה, של 3 ארוחות, רצוי בלי חטיפים בין לבין, תזונה בריאה ומזינה, בלי מתוק (את שני אלו עושה כבר חודש שלם), 2300 קלוריות.
אז התחלתי להזין באפליקציה, ולבשל, בהתחלה קשה, אבל מניחה שעם הזמן כבר יהיה לי קל יותר להרכיב ארוחות, ואוכל גם להשתמש בארוחות מוכנות שכבר הכנתי בעבר.
נשקלתי היום, ומדדתי היקף לבטן, כך אעשה חודשיים כדי לדייק את כמות הקלוריות שאני צריכה ביום. ולראות שאני עולה בשריר וכמה שפחות בשומן.
היום הייתה לי שיחה נוספת עם המאמנת, כרגע עובדות על כוח אבל גם על סיבולת, שיווי משקל, ועוד. היא אמרה לי שבחודש הבא, כבר נתחיל להוריד חזרות, ולהוסיף משקלים. היא נתנה לי תרגיל חדש שהוא כמו משחק, מאתגר, כיפי. השבוע מתחילה עם שגרת אימונים חדשה, 4 אימונים שלא הצלחתי להכניס בשבוע בלי להתפס או שתהיה בעיה אחרת, ועכשיו יש לי את הפתרון לכל הטעויות. אם האימונים השבוע יעברו חלק, מצאתי שגרה!
אני סופר שמחה. אני מתחזקת, מתעצבת, נהיית בריאה יותר. אבל גם סופר קשה לי. חייבת למצוא דרך לשקול את האוכל ולבשל בפחות זמן. קשה גם לברכיים. החדר מסודר, אני מהממת, כרגיל.. ביום שני הולכת למפגש גאגלינג אחרי שנה!, מתרגשת לחזור למקום הבטוח שלי, לבית שהיה עבורי. יום וחצי של כיף. עם חברה, ועוד אנשים. איך מגיע לי..
גם הסופש יהיה כיף, יש כבר תוכניות.. ואפילו לא סיפרתי על הסופש שהיה לי, וכמה מדהים שהיה.
לעומת הפלייליסט ששמתי היום ברכב, מצרפת שיר רגוע. שיר שבימים האחרונים אני שומעת אותו, ובוכה.
הוא במקרה עלה לי כשעשיתי מתיחות ומדיטציה, בדיוק כשחלמתי, ממש כמו עכשיו. וגם הוא מדבר על פרידה.
השילוב של המילים כוח, ועזיבה, מצמרר וקשה. מלא בדיסוננס. מי כמוני יודעת מה זה לפחד להיות לבד בלילה, בלעדיהם. גשם מתקשר לי אל המלכה, אל הנשיקה שלנו בפרדס, אל הפעם האחרונה. כשהגשם נפסק, כמו בשיר, חוזר הריח והשמחה אליי.
וכל פעם, הם באים ונוגעים בי מחדש. מן השמחה צומח העצב, ולהפך. מעבר לכל מה שאני מעמיסה על עצמי, אני ילדה עם לב שבור שמעבירה יום ועוד יום.
אבל ילדים גם חולמים בגדול, ואני בהחלט ילדה שחולמת, ילדה של השמש, בורחת אל הים הגדול.
