מפחדת לישון. למה? מה כל כך מפחיד מחר? מה מפחיד בכללי שאני בחרדות לאחרונה?
הכל צף
ועולה..
אבל אני חזקה. שותה עוד כוס תה, העיניים שלי נראות עייפות. אני לא מרגישה לגילי. בכלל..
מחר שבוע חדש בצבא, את הסופש אני סוגרת, חג. בקרוב מאוד משתחררת. לא יודעת כמה אני שמחה להשתחרר אחרי שראיתי איך אני השבוע. שקעתי. היה לי כל כך משעמם. חושבים שאני אמיצה, אני הכי לא. אני מפחדת להתמודד. אני חולת שליטה. אני לא זורמת. כשאני זורמת זה כי אימנתי את עצמי להיות. דברים קטנים משתקים אותי, כמו הכאבים עכשיו. אני בקלות יכולה להגיע לחיים שאני רוצה. רק להתפקס...
וגם זה קשה לי. במקום להתעסק בעצמי אני מחפשת יחס, מחפשת אנשים, מחפשת מגע, מחפשת להרגיש. מחפשת לספר, להיפתח, אני מכורה לזה. תפסיקי שניה, תתרכזי בעצמך! אני אנסה במקביל. אני גם לא אצליח במקביל. הלוואי שהייתה לי יציבות, הלוואי שלא הייתי מרגישה כל כך בודדה. יש מלא אנשים סביבי, שאוהבים אותי, שרוצים אותי, שעוטפים אותי. קצת חוסר הערכה. לא?