אני כמו מגנט, שנמשך למקומות לא צפויים. יום אחד אני יכולה להיות בעננים, בעוד היום האחר לא רק ימשוך, גם יגרור אותי על הרצפה עד שאהיה בתחתית. ככה זה כשקשה לווסת את הרגשות, בעיקר לנוכח מציאות מאתגרת.
כשאני לבד עם עצמי, אני נגררת למעלה ולמטה. אבל יש משיכה אחרת, שכוללת אנשים אחרים, שעושה לי נעים. הגעתי היום למסקנה שאני נמשכת לנשים עם ביטחון עצמי גבוה. זה כולל את הכל- ביצ׳יות, פרחות, אנרגטיות, חכמות. ומנגד, אני גם נמשכת לנשים שהשיגו דבר, שניים, או יותר בחייהן, ויש להן שריטות קטנות לצד הביטחון הזה. אני רוצה לגעת בשריטות, לנשק, להתקרב..
כשזה מגיע לגברים, אני אוהבת אותם מלאי ביטחון, אבל גם רגישים. אני אוהבת חיוך ענק של טוב, אוהבת אינטיליגנציה רגשית, אוהבת עניין.
ולאחרונה אני מפנטזת.. יותר מדי. על שאהיה בריאה ואכנס לשגרה חיובית. שהכאבים האלו יעברו. גם מפנטזת ומרטיבה,
מדמיינת אותה משפילה אותי כל כך, מראה לי שאני קטנה. ומקטנה, לקטנה שלה, מדמיינת אותה מושכת לי בשיער, מפילה אותי על המיטה. חונקת, מזיינת.. מתחרמנת ממני גונחת, גונחת ביחד איתי.
מדמיינת תשוקה ביני לבינו, מגע נעים ועוטף ואמיתי שהופך ללוהט כמו אש מתלקחת.
כשאני חולמת חלומות טובים, אני מושכת את עצמי במהרה למטה מהפחד שהדבר הזה לא יעבוד, או שאני לא אהיה מספיק בשביל להנות מהטוב הזה. אולי באמת כדאי לקחת לי את המושכות. אני שואלת את עצמי, מי נתן אותם לילדה מלחתחילה..
