יום מלא במחשבות, אך בעיקר בחופש.
אתמול בכיתי בצפירה, פעם ראשונה.. ההפרש הכה גדול בין להשתחרר מצהל בכזאת שמחה ואהבה לבין לעמוד בערב עבור אלו שלא זכו לסיים את שירותם הצבאי.. מטלטל.
חברה באה אליי אתמול. הייתי צריכה את זה כל כך.. התמלאתי בפחד וקושי לנשום, היא תמיד מזכירה לי לנשום, היא מחבקת, אמיתית, מזכירה לי חופש מה הוא. וכאשר שתינו אתמול בישלנו במטבח בכיף ושחרור מוחלט, היא אמרה לי.. ״מרגיש לי שהיום אנחנו מלאות בחופש״, היא צודקת. כיביתי את הפלאפון, נתתי לעצמי להיות בהווה. התחבקנו, התכרבלנו, כמעט נרדמתי איתה. עשינו שיחות עמוקות על החיים. אני חושבת שהצפירה והמפגש הזה, הם מסר להעריך יותר את החיים, את החופש, את כל מה ששלי.
היום קמתי בבוקר לאותה התחושה. לא נותנת לכלום לערער אותי, אני בוחרת, מחליטה. סיימתי קשר צדדי שסתם כלא אותי בתוכו מבלי משמעות. אני לא מפחדת להיות לבד, אני יותר מפחדת מלאבד את החופש שלי.
אני יכולה לעשות כל מה שבליבי, אם אבחר. אני בוחרת לשים רגשות מסוימים בצד, ולהתרכז באחרים. אני בוחרת לזכור שאני ילדה גדולה/קטנה ועצמאית, שאני אישיות שלמה שיכולה לעשות הכל. במקום לחשוב על דברים שלוקחים אותי אחורה, אני הולכת קדימה. אני מתרכזת בטוב.
