אז, קצת מצחיק, שיניתי את הסיסמא של עצמי, ושכחתי אותה- הסיבה העיקרית להיעדרותי. היו לזה יתרונות, גמילה, מיניות יותר מפוקחת, אולי שכחה מהמקום הזה. אבל הוא לא באמת עוזב אותי.
לאחרונה, הדחף המיני שלי הולך ועולה. מאז שהפסקתי להכנס לכלוב, אני מרגישה שאני נכנסת אליו בצורה שונה. אני מגלה שהדחפים המיניים שלי, ככל שנדחקים, דוחקים אותי אל פינה קטנה וצפופה, שעליי לענות עליה בהקדם. אני מרגישה כל כך בצורך לכך, שאני בוכה מהחוסר של שליטה נשית. מהיד שלא על הגרון שלי. מהמילים שלא לוחשות לי באוזן. מהלשון שלא מלווה את הגוף שלי, מהצמרמורות שאינן. רק כשאני מדמיינת, ושבריר של פנטזיה תופס אותי, הידיים שלי נעשות חמות, ושורפות. אני נזכרת- זה גם קורה לי כשאני חרמנית מספיק. והאמת- שכל אישה שתבוא ותכבוש אותי, חזקה מספיק, נשית מספיק, מכבדת- אני אתן לה. לא בריא להתכחש לזה. עדיין, אני שמה את הגבולות. היכרות כאן אני לא מחפשת, אלה אם כן היא תהיה משהו מיוחד. מניחה שבהיעדרות הגבולות שלי, חזרתי לכאן לכתוב, במקום בו יהיו מי שיבינו אותי הכי מכל.
