אגם הברבורים

״האדמה והשמיים נשארים כאן לעולם, לכן אסור לתת אותם במתנה. אבל תוכל לתת לי פרח, אם תרצה לתת לי פרח, ותוכל לגעת בי בשתי ידיים שנולדו מאדמה.״

אז היא באה אליי עם בננה וסוודר. היא חשבה איזה צבע אוהב יותר, ירוק או סגול? היא נסעה עד אליי, רחוק. שם- מצאה אותי, עד שהגעתי קרוב, ויותר קרוב, עד אליה. לשפתיים שלה העדינות. שנישקו אותי קודם דרך המבט המנצנץ שלה ואז הפתיעו בנשיכה, שאצלי הובילה לנשימה.. ולהרפייה, לרגיעה. מהשיחות הכנות שלנו, מהקשות לכיפיות, היא יודעת להזכיר לי- אנחנו שייכות זו לזו. את שלי, אני שלך. אז אני מזכירה לה, דרך המבט שלי. היא נתנה לי בננה,

אני נתתי לה נשיקה.