לפני 19 שנים. 1 בספטמבר 2005 בשעה 2:28
הזכרונות מציפים אותי ברגעים הכי לא צפויים. חוויות ההווה משתלבות, משקפות ומעצימות את חוויות העבר, כמו קליידוסקופ של ניצנוצים צבעוניים שמשקף את חלומותינו המשותפים על גבי מראת המציאות. ולמרות שזו שונה מכפי שקיוויתי, ונותר חלל עצום מתחת לצלעותיי, האוויר שממלא את ריאותיי עם כל שאיפה אינו חותך בהן עוד, אלא זורם בנינוחות פנימה עד שחזי מרגיש כאילו מלא, כמעט כמו פעם, כמעט כמו אז. למעשה רק עכשיו בזכות הריק שנותר, אני יכולה לחוש במלוא העוצמה את עומק החוויה שחווינו, להרגיש את פעימות הרגש מתדפקות על דפנות הלב, ואולי להפך, ולהיווכח כאילו לראשונה בעוצמתו.
