לפני 18 שנים. 3 בספטמבר 2005 בשעה 17:32
באולם איתור הכבודה אני מאתרת את מזוודתי ומושכת אותה מהמסוע. בודקת את נעילת המנעול הקטן שעל לשונות הרוכסן. לפתע עולה בי זיכרון המנעול הקטן, של חגורת הצניעות הסוגרת על איברך.
ההתרגשות מציפה אותי כשאני זוכרת איך בתחילתו של יום עבודה היית מתייצב במכוניתי, מוסר לידי את המפתח הקטן, ובעוד אני בודקת את האריזה הדחוסה ואת נעילתה, עינייך היו נעצמות בתחושת הכניעה האולטימטיבית. המפתח להנאותיך בידי.
בסיומו של יום העבודה, בשעה שהייתי מסירה את המפתח מהשרשרת שלצווארי, היית מתאר באוזניי את תחושותיך. "די נח" אמרת, ורמזת שהיית מוכן לעוד ועוד. "מאלץ אותי להשתין כאישה, בישיבה", חייכת בהנאה בלתי מוסתרת. והחיוך שהאיר את עיניי הוכיח לך שהנאתי רבה לא פחות משלך.
