אחרי הרבה (מאוד) זמן שלא העליתי לכאן פירסומים, החלטתי לנסות לחזור לכתוב.
עברה עליי תקופה ארוכה של זוגיות כמעט של 24/7, כמעט - עד כמה שזה ניתן מבחינתי.
ביליתי עם סיסי מסור וצייתן, שנתן את כל מה שהיה לו בשבילי (גם בשביל לממש את הפנטזיות שלו, אבל רק אם הן היו הפנטזיות שלי). לא היתה שם אהבה רומנטית (לפחות לא מצידי), אבל היה סיפוק והנאה, הגשמה ומלאות. הקשר הסתיים מסיבות טכניות (בירוקרטיה משחיתה!), אבל השאיר בי טעם לעוד. הבנה שזה בדיוק מה שהייתי רוצה שיהיה לי שוב, אם זה רק אפשרי, ואני לא בטוחה שזה אפשרי.
ואהבה? מה עם אהבה?
מי שמכיר אותי זוכר ודאי את האהבה הענקית שהיתה לי בעבר. היא לא התמסמסה אצלי מעולם, אם כי לאחרונה הצלחתי לקבור אותה מספיק עמוק בשביל שתפסיק להציק לי. אז לא, אין לי מקום או זמן לאהבה. אני יכולה להנות מקשר גם בלעדיה, יכולה להנות מהשליטה (אולי אפילו בעוצמה רבה יותר) כשהיא לא מעוורת, וכרגע (וכנראה לעוד הרבה זמן) מתאים לי בהעדרה.
אז חוויתי מזה וגם מזה, יודעת מה אני אוהבת ואיך אני אוהבת את זה, והרבה יותר בוודאות אני יודעת שאין הרבה נשלטים (בטח לא פה, בבריכה הרדודה של התינוקות) שיכולים להתאים לזה.
אני אקסטרימית מידי, טוטאלית מידי, ובלתי מתפשרת מידי.
לא שאני אפסיק לבדוק ולבחון, אבל הציפיות מועטות. ובינתיים - אני אשתדל להנות עד כמה שניתן, ממה וממי שאמצא לנכון, במינון ובמידה שתתאים לי.
לפני 15 שנים. 2 ביוני 2009 בשעה 19:36
