בים של דמעות
את שוחה אל החוף
עולה ויורדת
בינות גלים גבוהים.
גלי אשמה ורחמים,
מתערבלים בגלי אהבה ומסירות.
כשאת שוחה ומתקרבת
אל חוף המבטחים.
רגעים את רואה
את מגדלור אהבתי,
מנצנץ לך באורו
את הכיוון והדרך.
רגעים את שוקעת
אל מצולות ייאוש ועצב,
מוסיפה נחלי דמעות
אל בינות לגלים.
וגם ברגעי משבר קשים
את חותרת וממשיכה
להיאבק בגלים הגבוהים,
נלחמת על אהבתנו בהתמדה.
או במנוחה מדומה
את צפה על גבך,
אוספת כוחות,
מסדירה נשימה.
זה קולי הקורא לך מן החוף
מאיץ בך להתמיד ולחתור,
להמשיך ולהאבק עד הסוף,
מסרב לאפשר לך לוותר.
עומדת אני על החוף
נאחזת בחול רך וחם
ממתינה לשובך המיוחל
מושיטה את ידיי לאינסוף.
משתוקקת לחבוק את גופך,
לעסות את שרירייך הדואבים,
ללקק את ריסייך הלחים
מרטיבות של נחלים מלוחים.
רואה אני את האופק מתבהר
לזריחה של יום חדש, אל הבוקר,
חובקת אני אז אותך על החוף,
יודעת, יחד יהיה לנו טוב.
לפני 18 שנים. 6 במאי 2006 בשעה 17:28
