לפני 17 שנים. 12 ביוני 2006 בשעה 17:20
מתקפת האנרגיות הבלתי ממוקדות ממשיכה. מחשבה שבאה משמאל נתקלת בפרץ רגש שעולה מבפנוכו ושניהם מתפוצצים בקול ריסוק ניוטרונים שורטות את עורי מתוכי. פתאום בוהה. פתאום בוכה. פתאום חייבת לעשות משהו. לוקחת עיתון פותרת סודוקו, מצליחה להתרכז לרבע השעה התמימה הדרושה להשלימו. ואז אחרי רגע של סיפוק – ריק. שיממון. ואז שוב מציף אותי הגעגוע. מנסה לברוח ממנו, הוא כואב מידי, וחסר תוחלת או תכלית. בורחת. חסרת מנוחה.
