מתפתחת בי הבנה לפיה השילוב של רגש בקשר של שליטה משנה את סגנון וכיוון השליטה ומונע (לפחות אצלי) הנאה ממימוש חלק מהפנטזיות. כשקשר בדס"מי מבוסס על אהבה, הרבה יותר קשה ללכת בניגוד להנאה של הנשלט, כיוון שהוא לא רק נשלט הוא גם אהוב. הרבה יותר מהנה לממש פנטזיות משותפות שיש בהן הנאה הדדית, שמבוססות על התחושה של ההתמסרות שלו מרצון. הרבה יותר קשה לקחת בכח, גם כשיודעים שהוא לא מתנגד אלא סתם לא מעוניין או לא נהנה.
ולא רק לקיחה בכח מהנה פחות כשמאוהבים, גם הרצון לפרוץ גבולות או להתקדם לאקסטרים (גם אם בהדרגה) פוחתים בקשר שכזה. כנראה כי יש ריגושים מדברים אחרים. הרבה יותר נעים לממש יחד פנטזיות משותפות שיש בהן הנאה הדדית מאשר להקשות על הנשלט ולמתוח את הגבולות עוד ועוד ועוד ועוד קצת.
הפנטזיות המשותפות יכולות להתפתח לכיוונים חדשים (ורצוי שכך יהיה), אבל ההנאה מהן והרצון לפתח אותן לידי מימוש הרבה יותר חזקים כשההתלהבות הדדית ולא באה רק מכיווני.
לפני 17 שנים. 27 באוגוסט 2006 בשעה 22:38
